יחיאל (סיריל) דומב (Cyril Domb, 9 בדצמבר 1920, לונדון - 15 בפברואר 2012) פיזיקאי, זכה להכרה בזכות עבודתו בנושא מעבר פאזה. כתב ספרים ומאמרים המשלבים יהדות ומדע.
יחיאל (סיריל) דאמב (Cyril Domb, כ״ח כסלו תרכ״א 9טן דעצעמבער 1920, לאנדאן - 15טן פעברואר 2012) איז געווען א יידישער פיזיקער, וואס איז געווען אנערקענט אינטערנאציאנאל פאר זיין ארבעט וועגן פאזע-איבערגאנגען. ער האט געשריבן ביכער או ארטיקלען וואס קאמבינירן יידישקייט מיט וויסנשאפט, און איז געווען איינער פון די גרינדער פונעם פארבאנד פון ארטאדאקסישע יידישע וויסנשאפטלער.
דומב נולד בסוף שנת 1920 בלונדון. שני הוריו היו יהודים אורתודוקסים שהיגרו מגליציה. לדוקטורט למד באוניברסיטת קיימברידג' בהנחיית פרופ' פרד הויל. שימש כפרופסור לפיזיקה בקינגס קולג' באוניברסיטת לונדון משנת 1954 עד ל-1981. באותה שנה עלה לישראל, והחל ללמד באוניברסיטת בר-אילן, שם שימש כפרופסור אמריטוס עד מותו בשנת 2012. ב-1981 זכה בפרס מקס בורן לפיזיקה.
דאמב איז געבוירן געווארן חנוכה תרכ״א אינעם איסט ענד פון לאנדאן. זיינע עלטערן זענען ביידע געווען חרדישע יידן; זיין פאטער יואל, זון פון אברהם דאמבראווסקי, איז געווען א ווארשעווער ייד און זיין מוטער שרה, טאכטער פון חיים וואולקאן, איז געקומען פון אשפעצין אין גאליציע. די משפחה האט געצויגן קיין סטאמפארד היל און זיי האבן געדאווענט ביים טריסקער רבי׳ן. ווען הרב אליהו דעסלער איז געווארן רב אין דאלסטאן פלעג דאמב גיין צו אים לערנען תורה. דאמב האט געהאט א געוואלדיג זיכרון. ביי די 17 יאר האט ער געוואונען א סטיפענדיע צו שטודירן מאטעמאטיק אין פעמבראק קאלעדזש, קיימברידזש. ער האט באקומען זיין דיפלאם אין 1941. נאכדעם האט ער געארבעט אין פארטסמוט ביים אדמיראלטי מיט א גרופע יונגע וויסנשאפטלער צו אנטוויקלען ראדאר סיסטעמען ווערנט דער צווייטער וועלט-מלחמה. ביז דעמאלטס האט מען מיט ראדאר געקענט מעסטן ווי ווייט געפינט זיך אן אביעקט; דאמב׳ס גרופע האט אויסגעפונען ווי צו מעסטן אויך די הייך פונעם אביעקט. נאך דער מלחמה ער האט שטודירט פאר א דאקטאראט אינעם אוניווערסיטעט פון קיימברידזש אונטער פראפ' פרעד הויל. ווען ער האט באקומען זיין דאקטאראט איז ער געוואר א לעקטאר אין קיימברידזש פון 1952 ביז 1954. דעמאלטס האט ער באשלאסן אז קיימברידזש איז נישט קיין פאסיגער ארט וואו מען קען לעבן א יידיש לעבן, און ער האט געזוכט א שטעלע אין לאנדאן. אין 1954 האט קינג׳ס קאלעדזש, לאנדאן אים באשטימט א פראפעסאר, און ער איז געווארן דער יונגסטער פראפעסאר אין לאנדאן. ער האט אויפגעשטעלט דארט דעם דעפארטמענט פון טעארעטישן פיזיק. ער איז געבליבן דארט אלס פראפעסאר ביז 1981. אין 1981 איז ער באלוינט געווארן מיט מאקס בארן פרעמיע. אין יענעם יאר האט ער זיך פענסיאנירט, און ער איז ארויף וואוינען אין ישראל. ער האט זיך באזעצט אין בית וגן, ירושלים, און ער האט געלערנט פיזיק אין בר אילן אוניווערסיטעט. ער האט איינגעפירט דארט אז יעדן דעפארמענט זיצונג האט ער אנגעהויבן מיט א דבר תורה.
בשנת 1995 היה העורך המייסד של בד"ד, כתב עת לענייני תורה ומדע של אוניברסיטת בר-אילן ובהמשך שימש כעורך יועץ. הוא התגורר עם אשתו שירלי, אב לשישה ילדים, בהם הרב יואל דומב, בירושלים.
ער האט געהייראט שירלי גאלינסקי און זיי האבן געהאט זעקס קינדער. איין זון איז הרב יואל דאמב אין ירושלים.
מספריו
זיינע ביכער
מצבת הרב שלמה זלמן אוירבך עליה נכתב: "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה"
מצבה פון הרב שלמה זלמן אויערבאך אויף וואס שטייט געשריבן: "העמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה" (ער האט אויפגעשטעלט א סך תלמידים אין דער קול תורה ישיבה)
ישיבת קול תורה היא ישיבה חרדית-ליטאית השוכנת בשכונת בית וגן בירושלים, בראשה עומד כיום הרב משה יהודה שלזינגר, בנו של הרב יחיאל מיכל, מייסד הישיבה. הישיבה מורכבת מישיבה גדולה, ישיבה קטנה וכולל אברכים.
קול תורה איז א ליטווישע ישיבה וואס געפינט זיך אינעם בית וגן געגנט אין ירושלים, דער היינטיקער ראש ישיבה איז הרב משה יהודה שלעזינגער, זון של הרב יחיאל מיכל, גרינדער פון דער ישיבה. די ישיבה האט א ישיבה גדולה, א ישיבה קטנה און א כולל.
תולדות הישיבה
היסטאריע פון דער ישיבה
ישיבת "קול תורה" נוסדה בירושלים בשנת ה'תרצ"ט (1939) על ידי רבנים יוצאי גרמניה - הרב יחיאל מיכל שלזינגר, יליד המבורג (ששימש קודם לכן כמורה הוראה ור"מ בפרנקפורט) והרב ברוך קונשטט אב"ד וראש ישיבה בעיר פולדה עבור נוער שעלה ממערב אירופה[1]. הישיבה הוקמה בעקבות אירועי "ליל הבדולח", עבור יוצאי גרמניה שעלו לארץ ישראל. הישיבה לא הושפעה מהגותו של הרש"ר הירש ומאסכולת "תורה עם דרך ארץ", שאותה ייסד, אלא התנהלה על פי דרך הלימוד הליטאית. הישיבה התייחדה בכך ששפת הלימוד הייתה עברית (ולא יידיש) ושחלק מסדרי הלימוד הקבועים בה היו שיעורי תנ"ך. שמה של הישיבה ניתן לה על ידי הרבנית מטל שלזינגר, רעייתו של ראש הישיבה, שאמרה כי "קול לימוד התורה של בעלה ערב לה יותר מכל התענוגות הגשמיים שהותירה אחריה בגרמניה". יהודי ירושלים בני היישוב הישן, שלא הורגלו לסוג זה של ישיבות, נהגו לכנותה בעוקצנות: "קולטורה", שמשמעותה תרבות בגרמנית.
די "קול תורה" ישיבה איז געגרינדעט געווארן אין ירושלים אין יאר ה'תרצ"ט (1939) דורך רבנים פון דייטשלאנד - הרב יחיאל מיכל שלעזינגער, פון האמבורג (ער איז פריער געווען א מורה הוראה און מגיד שיעור אין פראנקפורט) און הרב ברוך קונשטאט שטאטס רב און ראש ישיבה אין פולדא, פאר בחורים וואס זענען געקומען פון מערב אייראפע[1]. די ישיבה האט מען אויפגעשטעלט אין קאנסעקווענץ פון "קריסטאל נאכט", פאר אימיגראנטן פון דייטשלאנד וואס זענען ארויף אין ארץ ישראל. די ישיבה איז אויפגעשטעלט אויפן דרך הלימוד פון די ישיבות אין ליטע. די ישיבה האט זיך געפירט אנדערש ווי די געוויינלעכע ליטווישע ישיבות מיט דעם וואס מען האט געזאגט די שיעורים אויף העברעאיש (און נישט יידיש) און אויך האט מען געמאכט סדרים צו לערנען תנ"ך. די ישיבה האט באקומען איר נאמען פון רביצין מאַטל שלעזינגער, דעם ראש ישיבה׳ס רביצין, וואס האט געזאגט דער "קול פון לערנען תורה פון איר מאן איז ביי איר זיסער ווי אלע גשמיותדיקע פארגעניגן וואס זי האט איבערגעלאזט אין דייטשלאנד".
חבר הרבנים של הישיבה כלל את: הרב יונה מרצבך רב העיר דרמשטאט, הרב יוסף יהודה ריינר, יוצא הונגריה, והרב חיים יוסף יעקובוביץ[2] ששימש כר"מ בישיבת פרנקפורט יחד עם הרב שלזינגר, ועלה ארצה בתרצ"ד[3]. בשנתה הראשונה למדו בישיבה כ-50 תלמידים[4].
די ערשטע רבנים פון דער ישיבה האבן איינגעשלאסן: הרב יונה מערצבאך רב פון דארמשטאט, הרב יוסף יהודה ריינער, פון אונגארן, און הרב חיים יוסף יעקובאוויטש[2] וואס איז געווען א מגיד שיעור אין דער פראנקפורטער ישיבה צוזאמען מיט הרב שלעזינגער, און איז ארויף אין ארץ ישראל אין יאר תרצ"ד[3]. אין דעם ערשטן יאר פון דער ישיבה האבן געלערנט דארט עטלעכע 50 תלמידים[4].
בשנת תש"ט נפטר ראש הישיבה הרב שלזינגר. את ראשות הישיבה קיבל הרב שלמה זלמן אוירבך, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה (לצידם של הרב ברוך קונשטט ובהמשך בנו הרב אלחנן קונשטט). תפקיד זה כלל את מסירת השיעור לשתי הכיתות הגבוהות (ה'1 וה'2) ובחינה חודשית לכל כיתה. עם פטירתו של הרב אוירבך בשנת ה'תשנ"ה (1995), עברה ראשות הישיבה לבנו של ראש הישיבה הראשון, הרב משה יהודה שלזינגר.
אין תש"ט איז נפטר געווארן דע רראש ישיבה הרב שלעזינגער. מען האט דעמאלסט באשטימט אלס ראש ישיבה הרב שלמה זלמן אויערבאך, וואס איז געבליבן אין דעם אמט 46 שנה (צוזאמען מיט הרב ברוך קונשטאט און נאך אים זיין זון הרב אלחנן קונשטאט). אלס ראש ישיבה האט ער געזאגט שיעור פאר די צוויי עלצטע כיתות (1 און 2) און געגעבן א מאנאטלעכע בחינה פאר יעדער כיתה. ווען הרב אוירבאך איז נפטר געווערן אין ה'תשנ"ה (1995), איז געווארן נאך אים ראש ישיבה א זון פונעם ערשטן ראש ישיבה, הרב משה יהודה שלעזינגער.
בנייני הישיבה
ישיבה געביידעס
בתחילה השתכנה הישיבה בבית הכנסת שבשכונת משכנות הסמוכה לשכונת מחנה יהודה. אחר כך עברה הישיבה לשכונת שערי חסד כשהפנימייה וחדר האוכל שוכנו במבנה המכונה "בית סבא" ברחוב המלך ג'ורג' 47. עם ההכרזה על הקמת אזור ביטחון ב' בפברואר 1947 פונה בית סבא, ובהשתדלות הרב הרצוג אצל הבישוף האנגליקני של ירושלים השתכנה הפנימייה באופן זמני באגף של ירושלים קולג' לבנות ברחוב אוסישקין[5], שבהמשך היה למשכנו של בית הספר אוולינה דה רוטשילד. הישיבה המשיכה בלימודים סדירים במהלך מלחמת העצמאות ולמדו בה באותה עת כ-120 תלמידים[6].
אין אנהייב איז די ישיבה געווען אין א שול אין דעם משכנות פערטל לעבן דעם מחנה יהודה פערטל אין ירושלים. דערנאך איז די ישיבה אריבער צו שערי חסד, און דער אינטערנאט און עסצימער האבן געפינען זיך אין דער "בית סבא" געביידע אין המלך דזשארדזש גאס 47. <!--עם ההכרזה על הקמת אזור ביטחון ב' בפברואר 1947 פונה בית סבא, ובהשתדלות הרב הרצוג אצל הבישוף האנגליקני של ירושלים השתכנה הפנימייה באופן זמני באגף של ירושלים קולג' לבנות ברחוב אוסישקין[5], שבהמשך היה למשכנו של בית הספר אוולינה דה רוטשילד. הישיבה המשיכה בלימודים סדירים במהלך מלחמת העצמאות ולמדו בה באותה עת כ-120 תלמידים[6].-->
הישיבה כיום
די ישיבה היינט
ר"מים בישיבה
ר"מים אין דער ישיבה
רבני הישיבה, 2005
רבנים פון דער ישיבה, 2005
הרב ברוך שמואל דויטש - תלמידו של הרב אלעזר מנחם מן שך הרב בן ציון בורודיאנסקי - בנו של הרב אפרים בורודיאנסקי, אחיו של המשגיח הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי וחתנו של הרב יחיאל מיכל שלזינגר הרב שלום פוברסקי - בנו של הרב דוד פוברסקי הרב רפאל צבי וולפין - חתנו של ראש הישיבה הרב שלזינגר הרב אליעזר יחיאל קונשטט, בנו של הרב אלחנן, ראש הישיבה לשעבר מוגדר רשמית כ"ראש ישיבה בסדר ב'". הרב אברהם מאיר שטיינפלד הרב יצחק דב שכטר הרב שלמה שלזינגר, בנו של ראש הישיבה הרב ישעיה פורטנוי (תלמידי חו"ל)
הרב ברוך שמואל דויטש - תלמיד פון הרב אלעזר מנחם מן שך הרב בן ציון באראדיאנסקי - זון פון הרב אפרים באראדיאנסקי, אחיו של המשגיח הרב יצחק ירוחם באראדיאנסקי וחתנו של הרב יחיאל מיכל שלעזינגער הרב שלום פאווארסקי - בנו של הרב דוד פאווארסקי הרב רפאל צבי וואלפין - איידעם פון ראש הישיבה הרב שלעזינגער הרב אליעזר יחיאל קונשטאט, זון הרב אלחנן, ראש הישיבה לשעבר מוגדר רשמית כ"ראש ישיבה בסדר ב'". הרב אברהם מאיר שטיינפעלד הרב יצחק דב שעכטער הרב שלמה שלעזינגער, זון פון ראש הישיבה הרב ישעיה פארטנוי (תלמידי חו"ל)
בוגרי הישיבה
געוועזענע תלמידים פון דער ישיבה
הרב גבריאל יוסף לוי, ראש ישיבת באר התורה הרב דן סגל, משגיח מפורסם הרב אברהם יפה שלזינגר, רב קהילת "מחזיקי הדת" בז'נבה הרב יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב הרב יהושע גרשון ארנברג, ראש ישיבת כנסת יצחק (חדרה) הרב יהושע נויבירט, מחבר הספר "שמירת שבת כהלכתה" הרב יצחק רצאבי הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל בעבר וכיום רבה של תל אביב פרופ' מאיר בניהו הרב מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות הרב משה חיים לאו, רב מרכז העיר נתניה הרב משה מאיה, חבר מועצת חכמי התורה הרב יצחק שלמה זילברמן, מייסד שיטת זילברמן הרב שמואל זעפרני - עוזרו של הרב מרדכי אליהו וראש ישיבת המאירי הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הרב שמואל ריינר, ראש ישיבת מעלה גלבוע אורי מקלב, חבר הכנסת קובי אריאלי, איש תקשורת
הרב גבריאל יוסף לוי, ראש ישיבת באר התורה הרב דן סגל, משגיח מפורסם הרב אברהם יפה שלזינגר, רב קהילת "מחזיקי הדת" בז'נבה הרב יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב הרב יהושע גרשון ארנברג, ראש ישיבת כנסת יצחק (חדרה) הרב יהושע נויווירט, מחבר פונעם ספר "שמירת שבת כהלכתה" הרב יצחק רצאבי הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל בעבר וכיום רבה של תל אביב פרופ' מאיר בניהו הרב מאיר קעסלער, רבה של מודיעין עילית הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות הרב משה חיים לאו, רב מרכז העיר נתניה הרב משה מאיה, חבר מועצת חכמי התורה הרב יצחק שלמה זילבערמאן, מייסד שיטת זילברמן הרב שמואל זעפרני - עוזרו של הרב מרדכי אליהו וראש ישיבת המאירי הרב שמואל ראבינאוויטש, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הרב שמואל ריינער, ראש ישיבת מעלה גלבוע אורי מקלעוו, חבר הכנסת קובי אריאלי, איש תקשורת
מיילץ (בפולנית: Mielec; ביידיש: מעליץ) היא עיר במחוז קרקוב שבפולין.
מעליץ (פויליש: Mielec) איז א שטאט אין קליינפוילן, אין דער אונטער-קארפאטישער וואיעוואדעשאפט.
יישוב בשם מיילץ מוזכר בבולה של האפיפיור גרגוריוס התשיעי מהמאה ה-13. במאה ה-14 נוזכר יישוב בשם מיילצקה (Mielecka) ברשימת קהילות. העיר מיילץ עצמה נוסדה ב-1457 והוענקו לה זכויות עיר ב-1470. העיר התפתחה למרכז של תעשיית אומנות, נוסדו בה גילדות ופעלו בה נפחים, חייטים, סנדלרים, קדרים, אורגים וטווים. במהלך המאות הועברה העיר בין בעלים שונים, חלקם אצילים מקומיים וחלקם שליטים אזוריים.
א יישוב מיטן נאמען מעליץ ווערט דערמאנט אין א בולה פונעם פויבסט גרעגאריוס דער ניינטער פונעם 13טן יארהונדערט. אין 14טן יארהונדערט ווערט דערמאנט א יישוב מיטן נאמען מעליצקע (Mielecka) אין דער רשימה פון די געמיינדע. די שטאט מעליץ אליין איז געגרינדעט געווארן אין 1457 און האט באקומען שטאט-רעכטן עיר אין 1470. די שטאט האט זיך אנטוויקלט אין א צענטער פאר האנטווערקעריי, וואו מען האט געגרינדעט גילדעס און עס האט געארבעט דארט קאוואלן, שניידערס, שוכמאכער, טעפער, וועבער און שפינער.
יהודי מיילץ
יידן פון מעליץ
בעיר כיהנו שושלת רבנים ואדמו"רים ממשפחת הורוביץ.
אין מעליץ האבן רבנים פון משפחת הורוויץ, ראפשיצער אייניקלעך, געדינט ווי רבנים און אדמורי"ם.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-3,500 יהודים, כמחצית תושביה. עם הפלישה הגרמנית, בספטמבר 1939, ברחו מאות מהם מזרחה. בחודש הראשון לכיבוש נרצחו בעיר מאות יהודים בידי חיילי ורמאכט, כאשר חלקם נשרפו חיים באחד מבתי הכנסת בעיר. נרצחים אלו נקברו במספר קברים באזור העיירה.
פאר דער צווייטער וועלט מלחמה האבן געוואוינט אין דער שטאט 3,500 יידן, העלפט פון דער באפעלקערונג. מיט דער דייטשער אינוואזיע אין סעפטעמבער 1939, זענען הונדערטער פון זיי אנטלאפן קיין מזרח. אין דעם ערשטן מאנאט פון דער אקופאציע האבן זעלנער פונעם ווערמאכט דערמארדעט הונדערטער יידן, טייל פון זיי האט מען פארברענט לעבעדיגהייט אין איינער פון די שטאטישע שולן. די יידן האט מען באגראבט אין עטלעכע קברים אין שטעטל.
בהמשך תקופת הכיבוש הגרמני נחטפו יהודים מהעיר לעבודות כפייה, וב-1941 רוכזו כל יהודי העיר בגטו. במרס 1942 גרשו אנשי אס-אס מאות יהודים מהגטו למחנות עבודה, ורצחו מאות מהם ביער סמוך. כ-3,000 יהודים שנותרו ביישוב שולחו ליישובים באזור לובלין.
ווערנט דער תקופה פון דער דייטשער אקופאציע האט מען געכאפט יידן פון דער שטאט פאר צוואנג־ארבעט. אין 1941 האט מען קאנצענטרירט אלע יידן פון דער שטאט אין א געטא. מערץ 1942 האבן די עס-עס פארטריבן הונדערטער יידן פון דער געטא צו ארבעטס-לאגערס, און הונדערטער האט מען דערמארדעט אין א וואלד לעבן שטאט. די 3,000 יידן וואס זענען איבערגעבליבן האט מען געשיקט צו זידלונגען אין געגנט פון לובלין.
מיילץ (Mielec), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם" ספר יזכור לקהילת מיילץ, בספריית העיר ניו יורק מיילץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
מעליץ (Mielec), אין "ענציקלאפעדיע פון די געטאס", ביי "יד ושם" ספר יזכור לקהילת מיילץ, אין ניו יארק סיטי ביבליאטעק מעליץ ביים ווירטועלע שטעטל (ענגליש)
הר וֵזוּב (באיטלקית: Monte Vesuvio) הוא הר געש ממזרח לנאפולי הצופה על מפרץ נאפולי, אחד משלושת הרי הגעש הפעילים באיטליה, ומהאלימים ביותר על פני כדור הארץ.
דער וועזואוו (איטאליעניש: Vesuvio, לאטייניש: Vesuvius) איז א וואולקאן מזרח פון נאפאלי וואס קוקט אויף דער נאפאלי איינגאס. ער איז איינער פון דריי טעטיקע וואולקאנען אין איטאליע (די אנדערע זענען עטנא און סטראמבאלי), און פון די שטערקסטע איבער דער וועלט.
התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה החריבה את הערים הרומיות פומפיי והרקולנאום. הייתה זו ההתפרצות המתועדת הראשונה בהיסטוריה. מאז התפרץ הווזוב פעמים רבות ונחשב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסין הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות נמצאים כשלושה מיליון איש בטווח הסכנה.[2]
דער אויסבראך פון וועזואוו אין יאר 79 לויטן ציווילן קאלענדאר האט פארטיליקט די רוימישע שטעט פאמפעי און הערקולאנעום. דאס איז געווען דאס ערשטע מאל אין היסטאריע וואס מען האט באריכטעט אן אויסבראך פון וועזואוו. זייט דעמאלסט האט ער אויסגעבראכן עטלעכע מאל און ער ווערט גערעכנט דער געפערלעכסטער וואולקאן אין דער וועלט צוליב דער גרויסער באפעלקערונג וואס וואוינט ארום אים. טאמער ער זאל אויסברעכן זענען דריי מיליאן מענטשן אין געפאר.[2]
בשנת 203 תועדה התפרצות על ידי ההיסטוריון דיו קסיוס. בשנת 472 התרחשה התפרצות עזה שגרמה לאפר שנפלט מההר להגיע עד קונסטנטינופול שבטורקיה, ועוד חמש התפרצויות תועדו עד לשנת 1036. בסוף המאה ה-13 נכנס ההר לתקופה רדומה, אולם מחזור פעילות חדש החל בשנת 1631 בהתפרצות ענק שגבתה את חייהם של כ-3,500 איש. מאז ועד היום נרשמו עוד 22 התפרצויות, אחת קטלנית במיוחד באפריל 1906[5] בה נהרגו 100 בני אדם, והאחרונה בשנת 1944 בזמן מלחמת העולם השנייה במהלכה נהרסו שלושה כפרים.
דער לעצטער אויסבראך איז געווען אין יאר 1944 ביי דער צווייטער וועלט מלחמה השנייה ווען דריי דערפער זענען געווארן אומגעווארפן.
הרב מאיר סולובייצ'יק (י"ט בטבת תרפ"ט, 1 בינואר, 1929 - כ"ד באדר ב' תשע"ו, 3 באפריל 2016) היה ראש ישיבת בריסק בשכונת אחווה, בנו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק "הרב מבריסק".
הרב מאיר סאלאווייטשיק (י"ט טבת תרפ"ט, 1טן יאנואר, 1929 - כ"ד אדר ב' תשע"ו, 3טן אפריל 2016) האט געפירט א בריסקער ישיבה אין דער אחווה געגנט פון ירושלים. ער איז געווען א זון פון הרב יצחק זאב הלוי סאלאווייטשיק, דער "בריסקער רב".
נולד בבריסק, לרב יצחק זאב ואלטע הינדל. נקרא על שם סבה של אמו, הרב מאיר אוירבך ה"אמרי בינה". בקיץ ת"ש, (1940) נדד לווילנה עם כמה מאחיותיו. אביו ששהה מחוץ לבריסק בפרוץ מלחמת העולם השניה, התאחד עמם בהמשך בווילנה. הם עלו לארץ ישראל בשנת תש"א (1941) והתיישבו בירושלים. למד בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים, אצל הרב הלל ויספיש ובהמשך אצל הרב איסר זלמן מלצר וכן למד אצל אביו.
הרב מאיר איז געבורין געווארן אין בריסק, ליטע, צו רב יצחק זאב און זיין ווייב אלטע הינדל. מען האט אים געגעבן א נאמען נאך זיין מאמענס זיידע, הרב מאיר אויערבך, דער "אמרי בינה". זומער ת"ש (1940) האט ער געוואנדערט אין ווילנע מיט זיינע שוועסטער. זיין פאטער איז נישט געווען אין בריסק ווען די צווייטע וועלט-מלחמה האט אויסגעבראכן און האט פאראייניגט מיט זיי שפעטער אין ווילנע. זיי זענען ארויף קיין ארץ ישראל אין יאר תש"א (1941) און האבן זיך באזעצט אין ירושלים. ער האט געלערנט אין דער עץ חיים תלמוד תורה און ישיבה ביי הרב הלל וויספיש און שפעטער ביי איסר זלמן מעצער, אויך האט ער געלערנט ביי זיין פאטער.
בשנת תשי"ט נישא לבתו של יחיאל בנדיקט, כחצי שנה לפני פטירת אביו. חתונתו נערכה בתל אביב, ושבת שבע ברכות נערכה באולמי ווגשל בבני ברק. שהותו של הרב מבריסק בבני ברק הייתה מאורע נדיר ורבים מתושבי בני ברק השתתפו בשמחה בכדי לפגוש אותו.
אין תשי"ט האט ער געהייראט די טאכטער פון יחיאל בענעדיקט, א האלב יאר פאר זיין פאטער׳ס פטירה. די חתונה איז פארגעקומען אין תל אביב, און שבת שבע ברכות האט מען געפייערט אין וואגשאל זאל אין בני ברק. אז דער בריסקער רב זאל זיין א שבת אין בני ברק איז געווען א זעלטענער געשעעניש און א גרויסער טייל פון די איינוואוינער פון בני ברק האבן באטיילט אין דער שמחה כדי צו טרעפן אים.
במהלך השנים הוא פתח ישיבה בשכונת אחוה. בשנותיו האחרונות התפתחה הישיבה ומנתה כ-200 בחורים ואברכים. כשאר רבני בריסק, נהג למסור את השיעורים בביתו מדי ערב, וכן "שיעור חומש" בזמן סעודה שלישית. לשיעורים הגיעו גם רבים שלא למדו בישיבתו.
ווערנט די יארן האט ער געעפנט א ישיבה אין אין דער אחווה געגנט פון ירושלים. אין זיינע לעצטע יארן האט די ישיבה זיך אנטוויקלט און האבן געלערנט דארט עטלעכע 200 בחורים און יונגעלייט. אזוי ווי די אנדערע בריסקער ראשי ישיבות, פלעג ער זאגן שיעור ביי זיך אין שטוב יעדן אוונט, און אויך א "חומש שיעור" שלש סעודות צייט. אויך א סך וואס האבן נישט געלערנט אין זיין ישיבה זענען געקומען צו זיינע שיעורים.
ילדיו:הרב יצחק זאב ממלא מקומו בראשות הישיבה, הרב יחיאל ר"מ בישיבה, הרב חיים ר"מ בישיבה, הרב אברהם והרב יוסף דב וחתנו הרב צבי גרוסברד.
זיינע קינדער זענען: הרב יצחק זאב, זיין ממלא מקום אלס ראש ישיבה הרב יחיאל, ר"מ אין דער ישיבה הרב חיים, ר"מ אין דער ישיבה הרב אברהם הרב יוסף דוב די ווייב פון הרב צבי גראסבארד.
הרב מרדכי יעקב ברייש (תרנ"ו, 1896 – י"ד בכסלו תשל"ז, 1976) היה רב ואב"ד הקהילה החרדית בציריך שבשווייץ למעלה מארבעים שנה, פוסק הלכה נודע, מחבר שו"ת "חלקת יעקב".
הרב מרדכי יעקב ברייש (תרנ"ו, 1896 – י"ד כסלו תשל"ז, 1976) איז געווען רב און אב"ד פון דער חסידישע קהילה אין ציריך, שווייץ, מער ווי פערציג יאר, א באוואוסטער פוסק, און מחבר פונעם שו"ת ספר "חלקת יעקב".
נולד בסקוהל שבגליציה (כיום אוקראינה), בן הרב חיים ברייש, מחסידי בעלז. הוסמך על ידי הרב אברהם יעקב הלוי הורוויץ מפרובוזנה, מחבר שו"ת צור יעקב.
ער איז געבוירן געווארן אין סקאל, גאליציע (היינט אוקראינע), א זון פון הרב חיים ברייש, א בעלזער חסיד. ער האט באקומען היתר הוראה פון הרב אברהם יעקב הלוי הורוויץ פון פראוואזנע, מחבר פון די שו"ת צור יעקב.
בשנות ה-20 שימש רב ומו"ץ באלעסק שבגליציה (כיום באוקראינה). בשנת תרפ"ט (1929) התמנה כרב בדיסבורג שבגרמניה. בשנת תרצ"ג (1933), בתקופת רבנותו בגרמניה, כשראה שנושא העירוב פרוץ, חיבר את חיבורו "תיקון יעקב" על הלכות עירובין. כמו כן חיבר אז את ספרו "חזיוני יעקב", הכולל דרשות למועדים ולמאורעות התקופה. את שני הספרים הוציא יחד, תחת השם "החזיון והתיקון". לימים נספח חיבורו על הלכות עירובין לחלק הראשון של ספר השו"ת "חלקת יעקב".
אין זיינע 20ער יארן איז ער געווען רב און א מורה הוראה אין אלעסק, גאליציע (היינט אוקראינע). אין תרפ"ט (1929) האט מען אים באשטימט רב פון דיסבורג, דייטשלאנד. אין תרצ"ג (1933), אין דער תקופה פון זיין רבנות אין דייטשלאנד, ווען ער האט געזען אז דאס ענין פונעם עירוב איז נאכגעלאזן, האט ער פארפאסט זיין ספר "תיקון יעקב" אויף הלכות עירובין. אויך האט ער מחבר געווען דעמאלסט זיין ספר "חזיוני יעקב", וואס שליסט איין דרשות פאר ימים טובים און פאר די געשעענישן פון יענער תקופה. <!--את שני הספרים הוציא יחד, תחת השם "החזיון והתיקון". לימים נספח חיבורו על הלכות עירובין לחלק הראשון של ספר השו"ת "חלקת יעקב".-->
נפטר בשווייץ בי"ד בכסלו תשל"ז, ונקבר בהר המנוחות בירושלים, סמוך לקבריהם של האדמו"ר מבעלז והרב מטשיבין. את מקומו ברבנות בציריך ממלא בנו הרב שאול ברייש. על שמו כולל האברכים "חלקת יעקב" ("ברייש") בבני ברק, שבהנהלת בנו משה דן.
ער איז נפטר געווארן אין שווייץ י"ד כסלו תשל"ז, און מען האט אים באגראבן אין הר המנוחות, ירושלים, נאענט צו די קברים פונעם בעלזער רב און דעם הרב מטשיבין. זיין ממלא מקום אין דער ציריכער רבנות איז זיין זון הרב שאול ברייש. על שמו כולל האברכים "חלקת יעקב" ("ברייש") בבני ברק, שבהנהלת בנו משה דן.
בניו
זיינע קינדער
הרב שאול - ממלא מקומו בקהילה החרדית "אגודת אחים" בציריך, מחבר שו"ת שאילת שאול. גיסו של הרב מאיר סולובייצ'יק (שניהם חתנים של התעשיין החרדי יחיאל בנדיקט מבני ברק). משה דן – מתגורר בתל אביב, מנהל כולל האברכים "חלקת יעקב" בבני ברק, הקרוי על שם אביו. שמעון – איש עסקים, מתגורר בשווייץ. בנו הרב חיים ברייש, מראשי "ישיבת אורייתא" בלונדון, טבע למוות באנגליה בשנת 2012 ונקבר בהר המנוחות. שניים מחתניו של שמעון ברייש הם נכדי הרב מבריסק - הרב אברהם יהושע סולובייצ'יק והרב חיים פיינשטיין. חתן נוסף הוא הרב משה ברזובסקי, ראש ישיבת בית אברהם ובנו של האדמו"ר מסלונים וחתן נוסף הוא שמואל (שמילי) ברגר, עשיר מלונדון, נכדו של געציל ברגר.
הרב שאול - ממלא מקומו בקהילה החרדית "אגודת אחים" בציריך, מחבר שו"ת שאילת שאול. שוואגער פון הרב מאיר סולובייצ'יק (ביידע זענען איידעמעס פונעם חרדישן אינדוסטריאליסט יחיאל בענעדיקט פון בני ברק). משה דן – מתגורר בתל אביב, מנהל כולל האברכים "חלקת יעקב" בבני ברק, הקרוי על שם אביו. שמעון – איש עסקים, מתגורר בשווייץ. בנו הרב חיים ברייש, מראשי "ישיבת אורייתא" בלונדון, טבע למוות באנגליה בשנת 2012 ונקבר בהר המנוחות. שניים מחתניו של שמעון ברייש הם נכדי הרב מבריסק - הרב אברהם יהושע סאלאווייטשיק והרב חיים פיינשטיין. נאך אן איידעם איז הרב משה בראזאווסקי, ראש ישיבת בית אברהם ובנו של האדמו"ר מסלונים וחתן נוסף הוא שמואל (שמילי) בערגער, עשיר מלונדון, נכדו של געציל בערגער. די ווייב פון אלחנן הערץ די ווייב פון שלמה זלמן שווייד די ווייב פון בעריש ווייס (זון פון הרב יעקב יצחק ווייס)
קולומביה הגדולה (בספרדית: "Gran Colombia"), באופן רשמי רפובליקת קולומביה, הייתה רפובליקה שהתקיימה לזמן קצר בין השנים 1819 - 1830 באזור דרום אמריקה והורכבה משטחים שכיום ידועים כמדינות קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה. קודם לעצמאותה היה שטח הרפובליקה חלק ממלכות המשנה של גרנדה החדשה.
גרויס־קאלאמביע (שפאניש: "Gran Colombia"), אפיציעל די רעפובליק פון קאלאמביע, איז געווען א רעפובליק וואס האט זיך אויסגעהאטלן א קורצע צייט צווישן די יארן 1819 - 1830 אין דרום אמעריקע, און איז צוזאמגעשטעטלט געווארן פון די שטחים וואס זענן היינט די לענדער קאלאמביע, ווענעזועלע, עקוואדאר און פאנאמא. איידער זי איז געווארן זעלבשטענדיק איז דאס לאנד געווען א טייל פונעם וויצע-קעניגרייך פון ניי-גרענאדע.
מקור השם
נאמען
שמה הרשמי של הרפובליקה היה "רפובליקת קולומביה" (בספרדית: República de Colombia), התוספת "הגדולה" לא היה בשימוש בהתכתבויות והיא נוספה בתקופה מאוחרת יותר על ידי היסטוריונים כדי להבדיל אותה מרפובליקת קולומביה של ימינו, מכאן שמעולם לא הייתה מדינה בשם "קולומביה הגדולה".
דער אפיציעלער נאמען פון דער רעפובליק איז געווען די "רעפובליק פון קאלאמביע" (שפאניש: República de Colombia) אן דעם צוגאב ״גרויס״. אבער שפעטער האבן די היסטאריקער צוגעגעבן דאס ווארט ״גרויס״ צום נאמען כדי אפצושיידן פון דער היינטיקער רעפובליק פון קאלאמביע.
השם "קולומביה" מקורו בשם של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס. השם הומר לקולומביה על ידי המהפכן פרנסיסקו דה מירנדה כך שיתאים לעולם החדש, במיוחד לכל הטריטוריות והקולוניות האמריקאיות שהיו תחת שלטונם של הספרדים והפורטוגזים.
דער נאמען "קאלאמביע" שטאמט פונעם נאמען פונעם אויספארשטער קריסטאפער קאלאמבוס.
המשחרר הדרום אמריקאי סימון בוליבר ומהפכנים אחרים מ"הרפובליקה ראשונה של ונצואלה" השתמשו בשם הזה כדי לציין את כל אמריקה הספרדית עד ההכרזה על הרפובליקה בשנת 1819.
דער דרום ־אמעריקאנער באפרייער סימאן באליוואר און אנדערע רעוואלוצאנערן פון דער "ערשטער רעפובליק פון ווענעזועלע" האבן געניצט דעם נאמען צו באצייכענען גאנץ שפאנישע אמעריקע ביז דער פראקלאמאציע פון אומאפהענגיקייט אין 1819.
הקמת הרפובליקה
אויפשטעלן די רעפובליק
התפרקות הרפובליקה
צעפאל פון דער רעפובליק
הרפובליקה התפרקה סופית במהלך 1830, למרות מאמציו של הגנרל רפאל ארדנטה בבוגוטה, עקב הסכסוכים הפנימיים בין האזורים השונים אשר הוגברו לאחר התפטרותו של בוליבר. התפוררות קולומביה הגדולה אפיינו את כישלון חלומו של בוליבר. המחוזות שנוצרו לאחר ההתפוררות כללו את:
די רעפובליק איז צעפאלן ענדלעך אין 1830. נאכן צעפאל זענען געשאפן געווארן די פאלגנדע געגנטן:
קולומביה אקוודור ונצואלה פנמה
קאלאמביע עקוואדאר ווענעזועלע פאנאמא
אנדרס צלזיוס (שוודית: Anders Celsius, נהגה "אַנְדֶרְשׁ סֵלְסְיוּס", להאזנה (מידע · עזרה)); (27 בנובמבר 1701 - 25 באפריל 1744) היה אסטרונום ופיזיקאי שוודי.
אַנדערס צעלזיוס (שוועדיש: Anders Celsius; (27סטן נאוועמבער 1701 - 25סטן אפריל 1744) איז געווען א שוועדישער אסטראנאם און פיזיקער.
צלזיוס נולד באופסלה בשוודיה, והיה לפרופסור לאסטרונומיה מ-1730 עד 1744. מ-1732 עד 1735 ערך ביקורים במצפי כוכבים בגרמניה, איטליה וצרפת.
צעלזיוס איז געבוירן געווארן אין אופסאלא, שוועדן, און איז געווארן פראפעסאר פון אסטראנאמיע פון 1730 ביז 1744. פון 1732 ביז 1735 האט ער באזוכט אבסערוואטאריעס אין דייטשלאנד, איטאליע און פראנקרייך.