הרצאות גוגל (AtGoogleTalks או Talks@Google) הן סדרה של הרצאות שניתנות בפני עובדי חברת גוגל במשרדיה השונים ברחבי העולם, מוקלטות, ואחר כך זמינות לציבור הרחב דרך האינטרנט. המרצים באים מתחומים שונים כמו ממשל ופוליטיקה, מדע, מחשבים, אמנות, ספרות, בידור, טלוויזיה, בלשנות, הגות, היסטוריה ועוד.
Лекції компанії Google (Talks@Google) - серія лекцій, прочитаних для співробітників корпорації Google. У офісах компанії по всьому світу, записи яких опубліковані, і доступні для широкої публіки через інтернет. Лекторів запрошують з різних галузей, таких як державне управління іполітика, наука, комп'ютери, мистецтво, література, розваги, телебачення, лінгвістика, філософія, історія , і та інших.

בין המרצים השונים נכללים: ליידי גאגא, נועם חומסקי, סלמאן רושדי, סלבוי ז'יז'ק, ג'ון סרל, סטיבן פינקר, כריסטופר היצ'נס, בוב וודוורד, מוחמד יונוס, מייקל בלומברג, ברק אובמה, רון פול, טינה פיי, מרתה סטיוארט, הילרי קלינטון, פול קרוגמן, ג'יימס רנדי, דניאל גולמן, חוזה גונזלס, ג'ורג' סורוס, דיוויד בקהאם, ניל גיימן, סטיב ווזניאק, סאם האריס, קונדוליסה רייס, גארי קספרוב, דן אריאלי, ג'ון מקיין, דונלד קנות', פיליפ זימברדו, ריי קורצוויל, דייב ברי, הנרי קיסינג'ר, דיפאק צ'ופרה, אליס ווקר, סוניה ליובומירסקי, הווארד זין, דיוויד פרידמן, ג'יימי אוליבר, סטיבן ויינברג, דניאל אלסברג, ג'ונתן ספרן פויר, דניאל כהנמן, ננסי פלוסי, מרכוס דו סוטוי, ברנאר אנרי לוי, רם עמנואל וקווין מיטניק.
Серед лекторів зокрема були: Леді Гага, Ноам Хомський, Салман Рушді, סלבוי г сиру, Джек, Джон סרל, Стівен пінкер, Крістофер хітченс, Боб Вудворд, Мухаммад Юнус, Майкл Блумберг, президент США Барак Обама, Рон Пол, Тіна Фей, марта Стюарт, Хіларі Клінтон, Пол Кругман, Джеймс Ренді, Данило оптом, Хосе Гонсалес, Джордж Сорос, Девід Бекхем, Ніл Гейман, Стівен Возняк, Сем Харріс, Кондоліза Райс, Гаррі Каспаров, Ден аріелі, Джон Маккейн, Дональд кнут', Філіп זימברדו, Рей курцвейл, Дейв Баррі, Генрі Кіссінджер, Діпак Чопра, Еліс Уокер, Соня ליובומירסקי, Дік Ховард, Девід Фрідман, Джеймі Олівер, Стівен Вайнберг, Данило אלסברג, Джонатан Сафран фоер, Деніел канеман, Ненсі Пелосі, Маркус дю סוטוי, Бернар-Анрі Леві, рам Емануель , іКевін митник.
הרצאות גוגל
Talks at Google
משה מנוחין לידה 12 בנובמבר 1893 ט"ו כסלו תרנ"ד הומל, האימפריה הרוסית פטירה 4 בפברואר 1982 (בגיל 88) י"א שבט תשמ"ב סנטה קלרה, קליפורניה עיסוק סופר, מורה מקום לימודים אוניברסיטת ניו יורק
Моше Менухін Народився 1893[1][2][3] Росія Помер 1983 Громадянство (підданство) США Російська імперія СРСР Діяльність письменник Alma mater Нью-Йоркський університет Діти Yaltah Menuhin[d] і Hephzibah Menuhin[d]
↑ סדר ייחוסו פורט על ידי רבי מנחם מענדל שניאורסון במכתבו למנוחין (אגרות קודש, כרך ג, אגרת תקפח, אתר ספריית ליובאוויטש) ↑ Oded, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850: שיינדל ניימן (מנוחין) – הרעילה את עצמה לדעת, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850, ‏יום שלישי, 21 ביולי 2009 ↑ מנחת זכרון לתלמידי המחזור הראשון של הגמנסיה העברית הראשונה בארץ ישראל
↑ סדר ייחוסו פורט על ידי רבי מנחם מענדל שניאורסון במכתבו למנוחין שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית (אגרות קודש, כרך ג, אגרת תקפח | אתר ספריית ליובאוויטש) ↑ Oded, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850: שיינדל ניימן (מנוחין) – הרעילה את עצמה לדעת, סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850, ‏יום שלישי, 21 ביולי 2009 ↑ מנחת זכרון לתלמידי המחזור הראשון של הגמנסיה העברית הראשונה בארץ ישראל
דבורה בן-יהודה (1855 - 26 בספטמבר 1891) הייתה אשתו הראשונה של מחיה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה, ונחשבת לאם העברייה הראשונה.
Девора Бен-Єгуда ( 1855 - 26 вересня 1891 р. ) - перша дружина Еліезера Бен-Єгуди, «батька сучасної мови іврит», і її іноді називають «першою матір'ю, що говорила сучасним івритом».
האם העברייה הראשונה
Перша матір, що говорила сучасним івритом
דבורה כונתה "האם העברייה הראשונה"[דרוש מקור] על שום היותה האם הראשונה שדיברה עם ילדיה בשפה העברית בלבד. עדות לכך ניתן לקרוא על מצבתה: "האם הראשונה בזמן הזה שדברה לילדיה בעברית מרגע היוולדם ותקם דור מדבר עברית".
Девору називають "першою матір'ю, що говорила сучасним івритом", бо вона була першою матір'ю, яка розмовляла зі своїми дітьми лише на сучасному івриті.
מדבריו של בן יהודה: "כל הימים אשר הנשים לא תדברנה עברית, אין תקווה לתחיית הלשון בפי העם".[12] אמהות העלייה הראשונה לא דיברו עברית ולא הנחילו אותה לילדיהן. משפחת בן-יהודה הייתה יוצאת דופן. אליעזר בן יהודה אסר על אשתו לדבר עם ילדיהם בשפה אחרת מלבד העברית. דרישה זו הטילה סגר חברתי על ילדיו, והייתה בה התאכזרות אל דבורה. במכתב שכתב אליעזר אל דבורה בהיותו בביאליסטוק בשנת 1886, ציווה עליה לבל תתרשל בחינוכם של הילדים בן ציון (מאוחר יותר החליף את שמו לאיתמר בן אב"י) ואביחיל: "אמרי לבן ציון כי אם לא ישמע אשכנזיק אביא לו מתנות יפות מאוד ואם אין, אם ישמע אשכנזיק, לא אביא לו מתנות ואשנאהו, ולא אדבר אתו, וגם אכהו מכות רצח, וכן תאמרי גם לאביחיל".[13]
Еліезер Бен-Єгуда заборонив дружині говорити з їхніми дітьми будь-якою іншою мовою, тільки на івриті. Ця вимога спричинила соціальну ізоляцію їхніх дітей, і була важкою для Девори. У листі до неї з Білостоку 1886 року, він наказував їй дбати про освіту дітей: Бен-Ційона (пізніше змінив ім'я на Ітамар Бен-Єгуда) й Авіхаїля: "Скажи Бен-Ціону, що якщо він не слухатиме їдиш, я привезу йому дуже гарні подарунки, якщо ж ні, якщо він слухатиме їдиш, я не привезу йому подарунків і ненавидіму його, не говоритиму з ним, і також поб'ю його до смерті, і це саме також скажи Авіхаїлю" [13]
דבורה נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה, אשר מצבה הכלכלי היה קשה. היא שימשה כמורה ללשון העברית ולדברי ימי ישראל בבית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד. לשם לימודי ההיסטוריה, חיברה את החלק הראשון של "קיצור דברי הימים לבני ישראל בשבתם על אדמתם", שיצא מאוחר יותר בשלושה חלקים בעיבודו של בן יהודה.[14] כמו כן ניסתה כוחה בכתיבה עיתונאית. המאמר היחיד שכתבה הוא: "תקנת בנות ירושלים".[15]
Фінансове становище сім'ї було складним, і Девора була змушена працювати. Вона була вчителькою івриту та історії народу Ізраїлю у школі для дівчат Евеліни де Ротшильд . Для навчання історії вона склала першу частину "Скорочена історія народу Ізраїлю на своїй землі", яка пізніше була опублікована в трьох частинах в адаптації Бен-Єгуди [14].
פטירתה
Смерть
מצבתה של דבורה בן-יהודה בהר הזיתים
Надгробок Девори Бен-Єгуди на Оливній горі
בכ"ב באלול תרנ"א נפטרה דבורה ממחלת השחפת, שממנה סבלה. קבורתה של דבורה הייתה מלווה בסכסוכים בין אליעזר בן יהודה לחברה קדישא של העדה האשכנזית בירושלים והם איימו לקבור אותה מחוץ לגדר. בצערו פנה אליעזר אל החברה קדישא של העדה הספרדית וביקשם להביאה לקבורה. בסופו של דבר, דבורה נקברה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בחלקת הפרושים, רחוקה מהמקום בו לימים הוקמה חלקת הקבר המשפחתית בה קבורים אליעזר בן יהודה, איתמר בן אב"י וחמדה. בנה, איתמר בן אב"י, כתב שבהלוויה "שום ידיד לא לונו בדרכנו, שום קרוב לא הופיע".[16]
Поховання Девори супроводжувалося суперечками між Еліезером і похоронним бюро ашкеназької громади в Єрусалимі - Бен-Єгуда та його сім'я прагнули зробити іврит мовою повсякдення, що було неприпустимим для релігійних євреїв - вони погрожували поховати її за межами цвинтаря. У відчаї Еліезер звернувся до похоронного бюро сефардської громади. Зрештою, Девору поховали на єврейському кладовищі на Оливній горі у фарисейській частині, далеко від місця, де пізніше були поховані Еліезер Бен-Єгуда, Ітамар та Хемда.
אליעזר ספד לרעייתו בתום שבוע האבל מעל גבי הגיליון הראשון של "האור" לשנת תרנ"ב: "גועה אל עמה האם הראשונה בישראל בזמן הזה דברה לילדיה מרגע הולדתם רק עברית... והנה תקפה מחלה אכזריה, מחלת השחפת, ותעניה עינויים נוראים משך שנה וחצי. על מותה יתאבלו כל החפצים בתחית לשוננו, ובעלה הזוכר לה חסד נעוריה אהבת כלולותיה לכתה אחריו במדבר בארץ לא זרועה".[17]
Еліезер оспівав свою дружину по завершенні жалоби на сторінках першого випуску «Світло» 1891/92 року: "Відійшла до кращого світу перша матір в Ізраїлі цих часів, яка говорила зі своїми дітьми з моменту їхнього народження тільки на івриті... і ось жорстока хвороба туберкульоз забрала її, помучивши її півтора року. Її смерть оплакуватимуть усі ті, хто хочуть відродження нашої мови, і її чоловік згадав їй ласку юнацтва її, ту любов, коли вона наречена була та за мною ходила в пустині, в землі незасіяній» [17]
בן יהודה נותר אלמן עם חמישה יתומים, מצבו הכלכלי היה קשה והוא היה טרוד בענייניו, כך שאת עניין הקמת המצבה הותיר לטיפולם של אחרים. נשות המושבה ראשון לציון לקחו על עצמן את משימת הקמת המצבה. הן פתחו במגבית לאיסוף תרומות אך ההיענות הייתה מועטה. בקריאה נוספת לתרומות ובתרומתו של יונאס, הוקמה המצבה כעבור שנתיים מיום מותה של דבורה. על המצבה נחקקו מילותיו של בעלה: "קבר האם הראשונה בזמן הזה שדברה לילדיה עברית מרגע הולדתם, ותקם דור מדבר עברית היא האשה המשכלת מרת דבורה בת שלמה הרץ ואשתו רבקה לאה יונאס אשת א' בן יהודה עורך האור. נפטרה באור ליום כ"ד אלול תתכ"ג לגלתנו, התרנ"א".
Бен-Єгуда залишився вдівцем з п'ятьма сиротами, його матеріальне становище було важким і він був зайнятий своїми справами, тож встановленням надгробної плити зайнялися жінки поселення Рішон-ле-Ціон. Вони розпочали кампанію зі збору коштів, але вона не була дуже вдала і плиту встановили аж через два роки після смерті Девори. На надгробку надруковані слова чоловіка: "Могила першої матері цих часів, яка говорила зі своїми дітьми на івриті з моменту їхнього народження і виховала покоління, що говорило на івриті.
כשנה לאחר מותה אליעזר בן יהודה נשא לאישה את חמדה, אחותה הצעירה של דבורה.
Через рік по її смерті Еліезер Бен-Єгуда одружився на Хемді , молодшій сестрі Девори.
אחרי מותה נוסדה לזכרה, בעיר לבוב, חברת נשים ציוניות בשם "דבורה", כדי לקרב את הנשים היהודיות לתנועה הלאומית.[18]
У Львові заснували сіоністське жіноче товариство «Девора», щоб долучити єврейських жінок до національного руху [18].
דבורה נולדה בשנת 1855 (תרט"ו) לשלמה נפתלי הרץ יונאס (1896-1840) ולרבקה לאה לבית ברביש,[1] בליטא בעיר דריסה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה). אביה היה סוחר אמיד, שהיה מחסידי הרבי שמואל מלובביץ', וברבות השנים היה למשכיל, למשורר ולאחד מראשוני חובבי ציון.[2] בית הוריה היה בית יהודי אמיד, אשר העניק לה השכלה כללית ולימודי שפות - רוסית, צרפתית וגרמנית.[3]
Девора народилася 1855 року у сім'ї Шломо Нафталі Герца Йонаса (1896-1840) і Рівка Леа Левейт Бурвіс (Бребіс, Барбіш) [1], в литовському місті Дриса (тепер - Верхньодвінськ) Вітебської губернії Російської імперії (сучасна Білорусь ). Її батько був багатим торговцем, із хасидів рабина Шмуеля Любавичівського, але пізніше він став ортодоксальним євреєм, поетом і одним із перших ційоністів [2]. Девора отримала загальну освіту і вивчила іноземні мови - російську , французьку та німецьку [3].
לדבורה היו שלושה אחים ושלוש אחיות, מהם: דוד (הבכור),[4] חמדה, סוניה,[5] פנינה (ככל הנראה ילידת 1885) ואוניה (יוסף, יליד 1888 לערך).[6]
У Девори було три брати і три сестри: Давид (старший) [4], Хемда , Соня [5], Пеніна (схоже народилася 1885 року) й Онія (Йосеф, народився близько 1888 року) [6]. Даних про третього брата не збереглося.
אביה, שלמה יונאס פרש חסותו על אליעזר בן יהודה, העניק לו יחס אבהי, וייעד אותו כשידוך לדבורה, שהייתה מבוגרת מאליעזר בשלוש שנים, ושימשה לו מורה לרוסית ולמקצועות כלליים. הקשר ביניהם התהדק והם סיכמו להינשא.[7]
Її батько, Шломо Йонас, взяв до себе Еліезера Бен-Єгуду, до якого він ставився як до сина, і хотів, щоб Еліезер одружився із Деворою. Дівчина була на три роки старшою за хлопця, вона вчила його російській мові та іншим предметам. Вони стали близькими й заручилися [7].
בשנת 1877 נסע בן יהודה לפריז במטרה ללמוד רפואה, אף כי מטרתו האמתית הייתה להכשיר עצמו לחיים פוליטיים.[8] כעבור ארבע שנים, עזב את פריז ונסע לווינה בהחלטה לעלות לארץ ישראל. הוא כתב ליונאס על מצב בריאותו ועל מצבו הכספי, וביקש את סליחתו על כי לא יוכל לשאת את דבורה לאישה, כפי שהבטיח. דבורה החליטה שלא לוותר. היא נפרדה ממשפחתה ונסעה ברכבת ממוסקבה לווינה, וללא הודעה מוקדמת, התייצבה בחדר בו שהה אליעזר.[9] את דרכם לארץ ישראל עשו שניהם בהפלגה על נהר הדנובה דרך רומניה, קושטא, קהיר, אלכסנדריה ומשם ליפו.
1877 року Бен-Єгуда поїхав до Парижа вчитися медицини, хоча його справжньою метою була підготовка до політичного життя [8]. Через чотири роки він покинув Париж і поїхав до Відня, плануючи іммігрувати до Палестини . Він написав Йонасу про стан свого здоров'я та фінансів, і попросив прощення, що не може одружитися з Деворою, незважаючи на обіцянку.
ד"ר יוסף לנג כותב בספרו "דבר עברית", שבבית משפחת אב"י סיפרו כי בבית הדואר שבבירת האימפריה העות'מאנית המתינה לו איגרת מפריס ששלח לו צ'אשניקוב, ובה נתבקש להמתין לבואו, משום שברצונו להצטרף למסעם. בימי ההמתנה הללו גילו בני הזוג את חינה של עיר הנמל התוססת, ועם בואו של צ'אשניקוב הפליגו השלושה לארץ ישראל.[10] בסיפור העלייה לארץ, "השב לארץ מולדתו", אותו פרסם אליעזר בן יהודה בחתימת א בחבצלת,[11] הוא מספר שידידו ׁ(הכוונה לצ'אשניקוב) ניסה להניא את אשתו (דבורה) מלקשור את גורלה בגורלו שלו, אולם דבורה נשארה איתנה בדעתה והשיבה לו:
Доктор Йосеф Ланг у книзі "Говори на івриті" пише, що у Стамбулі на них чекав лист від Чашнікова, який просив зачекати його з Парижу. Вони продовжили подорож утрьох. Еліезер пізніше опублікував історію «Той, хто повернувся на Батьківщину» (у журналі «Хавацелет» підписавшись як א), і там він згадував, що його друг (Чашніков) відмовляв його дружину (Девору) зв'язувати свою долю з Едіезером, але Девора не послухалася.
כשהגיעו לקהיר, בשנת 1881, הם פנו אל הרב רפאל אהרן בן שמעון כדי שיקדשם כדת משה וישראל.
1881 року, прибувши до Каїру, вони звернулися до рабина Рафаеля Агарона бен Шімона, щоб він їх одружив.
יהודה אריה קלוזנר (ה' בסיוון תר"ע, 12 ביוני 1910 – אוקטובר 1970) היה דוקטור לספרות, חוקר הספרות העברית, ספרן, עורך אסופות ומבקר.
Клаузнер Ієгуда Ар'є (יהודה אריה קלוזנר Сіван Tr "а, +12 червня +1910 - жовтень +1970 ) був лікарем з літератури, вчений івритської літератури, бібліотекаря, редактор антології і критики .
Nana Banana (בעברית: ננה בננה) הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת הישראלית נטע ברזילי ויצא ב-10 במאי 2019. ברזילי תבצע אותו בגמר אירוויזיון 2019.[1]
Nana Banana - сингл співак ізраїльської мпівачки Нетти Барзілай і випущений 10 травня 2019 року. Із цим синглом Нетта виступить на фіналі Євробачення-2019. [1]
השיר נכתב והולחן על ידי נתן גושן, נטע ברזילי וסתיו בגר.[2]
Пісню написали Натан Гошен, Нетта Барзілай і Став Бегер . [2]
מנפרד וינקלר (27 באוקטובר 1922 פוטילה - 12 ביולי 2014, צור הדסה) היה משורר ומתרגם ישראלי, יהודי יליד רומניה, שכתב בשפות גרמנית ועברית.
Манфред Вінклер ( 27 жовтня 1922 року, Путила, Буковина, Румунія - 12 липня 2014 року, Цур Гадаса ) - ізраїльський поет і перекладач, єврей румунського походження, який писав німецькою мовою та івритом. Крім того, він перекладав твори української, німецької та румунської літератури на іврит.
בשנת 1959 הוא עלה לישראל וכמי שלא ידע אף אות בעברית למד את השפה בקיבוץ בית אלפא ואחר כך אולפן עציוןשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: News1 וגם שמאל=כן. . השליטה בעברית איפשרה לו בהמשך להירשם בשנים 1963-1959 ללימודי ספרות עברית ויידיש באוניברסיטה העברית. עוד בשנה הראשונה כסטודנט בירושלים התחיל לכתוב שירים גם בעברית ופרסם אותם בעיתון העולים ובעיתון הסטודנטים[4]. בשנים הראשונות בארץ זכה וינקלר לעידודם של פרופ' דב סדן, של עזרא פליישר ואחרים.
1959 року Манфред іммігрував до Ізраїлю, не знаючи жодної літери івриту, і вчив мову у кібуці Бейт Альфа, а потім в ульпані Еціон [8] . Знання івриту дозволило йому поступити на факультети івритомовної літератури та їдишу в Єврейському університеті, де він вчився протягом 1959-1963 років. Ще на першому курсі в Єрусалимі він також почав писати вірші івритом, публікував їх у газеті іммігрантів та в студентській газеті [9] .
וינקלר הצטרף לחוג "ליזיס" של אנשי רוח יהודים כותבי גרמניתשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: IKGS 2014 וגם שמאל=כן. . הוא עבד בהמשך כארכיונאי וניהל את הארכיון בנימין זאב הרצל במסגרת הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. הוא השתתף בשנים 1964–1981 בהוצאה לאור של כתבי הרצל. וינקלר התיישב ביישוב צור הדסה בפרוזדור ירושלים, ואחרי 1981 פעל כסופר, מתרגם ופסל עצמאי. בשנת 1994 שכל וינקלר את בתו בתאונה.
Пізніше він працював архівістом і керував архівом сіоністського лідера Бенджаміна Зеєва Герцла в Центральному Сіоністському архіві в Єрусалимі. Він брав участь у виданні повного зібрання творів Герцла з 1964 по 1981 рік. Вінклер оселився в селищі Цур Гадаса біля Єрусалиму, а після 1981 року виступав як незалежний письменник, перекладач і скульптор .
וינקלר כתב שירים בשפות עברית וגרמנית. בנוסף תרגם לעברית יצירות ספרות מגרמנית ומרומנית.
Вірші Вінклера на івриті перекладені англійською, німецькою, румунською мовами. 2005 року декілька його віршів було опубліковано у двомовній антології творів румунських та ізраїльських поетів - батьківщина поета Națiunea Poeților, опублікованій у Сучаві, столиці Південної Буковини [13], з ілюстраціями Міхай Пензару.
מנפרד וינקלר היה חבר באגודת הסופרים העבריים, באגודת הסופרים כותבי גרמנית בישראל (שהוקמה בשנת 1975) ובמרכז PEN של המחברים בשפה הגרמנית מחוץ למדינות הדוברות גרמנית.
Манфред Вінклер був членом Асоціації письменників на івриті, Асоціації письменників німецькомовних письменників в Ізраїлі (створеної в 1975 р. ) Та ПЕН-центру німецькомовних авторів за межами німецькомовних країн.
בשנת 2008 התראיין וינקלר בסרט התיעודי "צליל המלים" (Der Klang der Wörter) המוקדש לסופרים יהודים כותבי גרמנית שעלו לישראל וחיים בה.
2008 року інтерв'ю Вінклера було використано в документальному фільмі "Звук слів" (Der Klang der Wörter), присвяченому єврейським письменникам, які пишуть німецькою, що іммігрували в Ізраїль і живуть там.
1962 - פרס ראשון לשירה עברית בתחרות ארצית של משרד החינוך[11] 1964 - פרס למדן 1983 - פרס חיים ינקעלביץ'[12] 2000 - פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש ראש ממשלת ישראללוי אשכול
1962 - Перша премія за поезію на івриті в національному конкурсі Міністерства освіти [11] 1964 - Премія Ламдана 2000 - премія за івритомовну літературну роботу прем'єр-міністра Ізраїлю Ешколя
הנצחה
Відзначення пам'яті
2015 - פרס על שמו לשירה - מוענק לראשונה על ידי מועצת המחוז סוצ'אבה והמרכז לתרבות בוקובינה ברומניה, לרגל פסטיבל לשירה במסגרת הפסטיבל האירופי "אומת היוצרים"
2015 - Премія за його поезію - вперше присуджена Радою повітів Сучава та Культурним центром Буковини в Румунії, з нагоди фестивалю поезії в рамках європейського фестивалю "Нація творців"
כלת הפרס הראשונה הייתה המשוררת אביבה גולן מישראל.
Лауреаткою премії стала ізраїльська поетеса Авіва Голан.
יצירות
Праці
1956 - Tief pflügt das Leben, פורסם בבוקרשט 1956 Fritzchens Abenteuer, Bukarest - 1958 פורסם בבוקרשט Kunterbunte Verse, Bukarest - 1958 פורסם בבוקרשט Unruhe - 997 (חוסר מנוחה) פורסם במינכן Im Schatten des Skorpions - 2006 (בצל העקרב) פורסם באאכן Im Lichte der langen Nacht, Aachen - 2008. (באור הלילה הארוך) פורסם באאכן 2012 - יחד עם הנס ברגל Wir setzen das Gespräch fort … Briefwechsel eines Juden aus der Bukowina mit einem Deutschen aus Siebenbürgen.
Опубліковано в Бухаресті Kunterbunte Verse, Бухарест - 1958 р. Опубліковано в Бухаресті Unruhe - 1997 (неспокійність) Опубліковано в Мюнхені Im Schatten des Skorpions - 2006 (Onion Scorpion) був опублікований в Аахені m Lichte der langen Nacht, Аахен - 2008 рік. (У довгому нічному світлі) Опубліковано в Аахені 2012 рік - Разом з Гансом Бергель Wir setzen das Gespräch fort … Briefwechsel eines Juden aus der Bukowina mit einem Deutschen aus Siebenbürgen
בעריכת רנאטה וינדיש - מידנדורף ועם הקדמה שלה, פורסם בברלין ISBN 978-3-86596-381-9.("ממשיכים בשיח - (התכתבות בין יהודי מבוקובינה לגרמני מטרנסילבניה)
Під редакцією Ренате Віндіш - Мідендорф та її вступ, опубліковано в Берліні ISBN . ("Продовження дискурсу - (Листування між євреєм із Буковини та німцем із Трансільванії)
2014 Wo das All beginnen soll: ausgewählte Gedichte (הכין שהיקום צריך להתחיל - שירים מובחרים), 978-3-86813-017-1.ISBN - עם אחרית דבר מאת האנס ברגל, פורסם בברלין
2014 Wo das All beginnen soll: ausgewählte Gedichte ( Підготовлено до початку Всесвіту - Вибрані вірші), 978-3-86813-017-1. ISBN - З післямовою Ганса Бергеля, опублікований у Берліні
וינקלר פרסם 4 קובצי שירים בעברית:
Вінклер випустив 4 книжки поезії на івриті:
1965 - שירים הוצאת עקד, תל אביב 1970 - בין אצבעות העיר : שירים עקד תל אביב 1979 - עפר בעימות : שירים ספרית פועלים, תל אביב 1988 - צל העקרב : שירים, ספרית פועלים, תל אביב 2000 - ספירה לאחור : מבחר שירים, 1960–2000, כרמל, ירושלים 1977 - שיחון עברי-גרמני
1965 - Поезії, опубліковані Акідом, Тель-Авів 1970 - Між пальцями міста : вірші Тель-Авіва 1979 - Бруд у протистоянні : поезії Бібліотека віршів, Тель-Авів 1988 - Тінь Скорпіона : Вірші, Бібліотека Поліма, Тель-Авів 2000 рік - відлік часу : вибрані вірші , 1960–2000, Кармель, Єрусалим 1977 - іврито-німецький розмовник
שיריו העבריים של וינקלר תורגמו לאנגלית, גרמנית, רומנית. ב-2005 כמה משיריו פורסמו באנטולוגיה דו-לשונית של יצירות משוררים רומנים וישראלים - מולדת המשורר Națiunea Poeților שפורסמה בסוצ'אבה, בירת דרום בוקובינה[13] עם איורים מאת מיכאי פנזארו.
Вірші Вінклера на івриті перекладені англійською, німецькою, румунською мовами. 2005 року декілька його віршів було опубліковано у двомовній антології творів румунських та ізраїльських поетів - батьківщинапоета Națiunea Poeților, опублікованій у Сучаві, столиці Південної Буковини [13], з ілюстраціями Міхай Пензару.
ילדותו וצעירותו
Дитинство та юність
Die Blutsäule- 1976 ,(עמוד הדמים), רומן על השואה, מאת סומה מורגנשטרן 1974 - Korrespondenz an Soma Morgenstern - התכתבות עם זומה מורגנשטרן 1981 - Der junge David ,מחזה לירי מאת ריכרד בר-הופמן 1983, 1987 -שירים - Gedichte מאת פאול צלאן (משורר יליד בוקובינה, כמוהו, אותו הכיר בעת ביקורו של צ'לאן בישראל חצי שנה לפני מותו, ב-1969 1984 - "שושנת האין" מאת פאול צלאן 1987 - Briefe (מכתבים) מאת פרנץ רוזנצווייג 1998,2004 - Israelische Trilogie I (טרילוגיה ישראלית א) שירים מאת הנס ברגל משירת ריינר מריה רילקה
Die Blutsäule - 1976, (Кривавий стовп), роман про Голокост, авторство Сома Морганстерн 1974 - Корременденз Сома Моргенштерн - Листування з Зумою Морганстерн 1981 - Дер Юнге Давид, п’єса Річарда Бар-Гофмана 1983, 1987-Вірші - Гедіхте від Пола Селана (поета, народженого на Буковині, як він сам, якого він познайомився під час відвідування Селана в Ізраїлі за півроку до смерті, у 1969 році 1984 - «Розетка небуття» Пола Селана 1987 - Бріфе (листи) Франца Розенцвейга 1998,2004 - пісні Ізраїльської трилогії I (ізраїльська трилогія А) Пісні Ганса Бергеля З поезії Райнера Марії Рільке
מעברית לגרמנית
З івриту на німецьку
מאוקראינית לגרמנית
З української на іврит
מנפרד וינקלר נולד בשנת 1922 בפוטילה, כפר גדול (בימינו עיירה באוקראינה) בעל רוב אוקראיני, השוכן בצפון חבל בוקובינה כ-75 ק"מ דרום-מערבית מצ'רנוביץ. באותן השנים האזור היה שייך לרומניה, אחרי תקופה ארוכה של שלטון אוסטרי. וינקלר גדל במשפחה יהודית אמידה, בעלת יערות ואדמותשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: News1 2014 וגם שמאל=כן. . בבית דיברו גרמנית. אביו, אמיליאן ברטהולד וינקלר, בוגר אוניברסיטת וינה היה עורך דין. אמו יוהנה וינקלר לבית וילדהולץ, היה צאצאית למשפחה מן העיר ברודי בגליציה. סבה, יוסף וילדהולץ היה מורה ידוע לספרות גרמנית בגימנסיה הגרמנית בברודי ואחד מתלמידיו היה דב סדן. המשפחה שהתה זמנית בצ'רנוביץ בשנים 1930–1932 וחזרה לגור בפוטילה. אחרי לימודים בבית ספר יסודי בכפר, נשלח וינקלר על ידי הוריו, בשנת 1936, אל קרובים בצ'רנוביץ על מנת שילמד שם בתיכון רומני. סיים את לימודי הבגרות בקיץ 1941. מגיל 13–14 התחיל להתעניין בשירה הגרמנית[1]. מבחינה פוליטית, בדומה לאחיו הבכור, גרהרד, הוא נמשך לאידאולוגיה הקומוניסטית.
Її дідусь, Йосиф Вільдегольц, викладав німецьку літературу у німецькій гімназії у Бродах, серед його учнів був Дов Садан. Вінклери тимчасово проживали в Чернівцях з 1930 по 1932 роки, а потім повернулися до села Путила. 1936 року, після навчання в початковій школі в селі, батьки відправили Манфреда до родичів у Чернівці, щоб хлопець навчався у румунській середній школі.
מיידיש לעברית
З їдишу на іврит
אולם חיי המשפחה נקטעו לפתע במערבולת האירועים של שנות ה-1940 המוקדמות. בלילה של 13 ביוני 1940 כשצפון בוקובינה סופחה לברית המועצות, הוריו והאח גרהרד, פעיל קומוניסטי בעבר ורופא, מנהל בית החולים בפוטילה, יחד עם אשתו שושה, נעצרו על ידי השלטונות הסובייטיים. האם והגיסה נשלחו למחנה בקזחסטן, והאח נשלח באשמת "טרוצקיזם" לגולאג של צפון רוסיה. איש מהם לא שרד. האב העדיף לשים קץ לחייו, בגיל 50שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: News1 וגם שמאל=כן. שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Christel Wollmann-Fiedler 2014 וגם שמאל=כן. .מנפרד ניצל מכיוון שנמצא עדיין אצל קרוביו בצ'רנוביץ. בשנת 1941 אחרי כיבושה החוזר של צ'רנוביץ על ידי רומניה בברית עם הנאצים, וינקלר גורש בתור יהודי לטרנסניסטריה בה נספו חלק גדול מיהודי בוקובינה ובסרביה. למזלו שרד ובשנת 1944 שב לצ'רנוביץ, שנכבשה בחזרה על ידי הצבא הסובייטי. אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כמו רבים מניצולי השואה בבוקובינה העדיף שלא להישאר בברית המועצות הסטליניסטית אלא לעבור, בתור אזרח רומני, לתחום רומניה.
1941 року після чергового завоювання Чернівців Румунією в союзі з нацистами, Вінклера депортували як єврея до Придністров'я, де загинула значна частина євреїв Буковини та Бесарабії. На щастя, він вижив і в 1944 році повернувся до Чернівців, які знову захопила радянська армія. Після Другої світової війни, як і багато тих, хто пережив Голокост на Буковині, він вважав за краще не залишатися в сталінському Радянському Союзі, а як громадянин Румунії переїхати до Румунії.