אַבְרָהָם יָפֶה (14 במרץ 1924 – 21 ביוני 2008), אשר נודע בכינוי א. ב. יָפֶה, היה עיתונאי, סופר, עורך ומבקר ספרות ישראלי, יהודי יליד בסרביה (אז ברומניה). במהלך חייו החזיק בתפקידים רבים באמצעי התקשורת, ובמיוחד בעיתונות, בישראל.
אַבְרָהָם יָפֶה (14 martie 1924 – 21 iunie 2008), care a devenit cunoscut mai târziu cu pseudonimul A.B. Yaffe . În. יָפֶה, a fost un jurnalist, scriitor, editor și critic literar israelian, născut într-o familie evreiască din Basarabia (care făcea parte pe atunci din România). În timpul vieții sale a publicat cronici literare și cărți de critică literară în presa din Israel.
א. ב. יפה (מימין) (מצולם ליד כן הנואמים מודה על קבלת הפרס, מקבל את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. יושבים מימין לשמאל: אהרון ידלין, בנימין נתניהו, זבולון המר ואורציון ברתנא.
A.B. Yaffe (în dreapta, mulțumind de la tribună pentru premiul pentru literatură al primului ministru. Așezați la masa prezidiului de la stânga la dreapta: Aharon Yadlin, Beniamin Netanyahu, Zevulun Hammer și Ortzion Bartana.
יפה נולד בבלץ שבבסרביה. עלה לארץ ישראל ב-1940, ולמד בבית הספר הריאלי שבחיפה, ומאוחר יותר באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר בארגון "ההגנה" ושירת בצה"ל. ראשית כתיבתו ברומנית (1939–1940) ובעברית מ-1943, ברשימות פובליציסטיות, ביקורת ספרות, רדיו וקולנוע. היה חבר מערכת השבועון "במחנה" בין 1948 ל-1953. בתחילת שנות החמישים נמנה עם מייסדי 'המועדון לתרבות מתקדמת' ('צוותא') יחד עם אברהם שלונסקי. ספרו הראשון, "שירה ומציאות", יצא לאור בשנת 1951. כתיבתו של יפה עסקה בביקורת הספרות העברית והכללית, בעיקר הצרפתית, תוך השוואות ביניהן, וכן בתחום הקולנוע ויוצריו.
La începutul anilor '50 a fost unul dintre fondatorii clubului de cultură avansată ('Tzavta') împreună cu Avraham Shlonsky. Prima sa carte, "Poezie și realitate", a fost publicată în 1951. A scris cronici literare ale cărților publicate în limba ebraică, dar și în alte limbi, mai ales franceză, realizând comparații între ele, dar a publicat și cronică de filmו.
ב-1950 הצטרף למערכת העיתון "על המשמר" ושימש עורך המוסף הספרותי של העיתון, "הדף לספרות", עד שנת 1984. במסגרת תפקיד זה עודד יוצרים בראשית דרכם וקידם העלאת נושאים הקרובים ללבו. קודמיו בתפקיד היו אברהם שלונסקי ולאה גולדברג. בשנים 1951–1952 הגיש סדרת משדרים על ספרות צרפתית ב-BBC. בהמשך עבד בתחנת הרדיו "קול ישראל" בשנים 1954–1965. בין השנים 1977 ו-1982 ייצג את ישראל בארגון הסופרים הבינלאומי.
În 1950 a început să lucreze la cotidianul Al HaMishmar și a fost redactor al suplimentului literar al ziarului, "Literatura", până în anul 1984. În această calitate i-a încurajat pe scriitorii aflați la început de carieră și a promovat temele literare preferate. Predecesorii săi au fost Avraham Shlonsky și Lea Goldberg.
כחבר מפ"ם החל את דרכו במסגרת הביקורת 'הסוציאל-ריאליסטית' והיה מקורב ליוצרים מרכזיים מהשמאל הפוליטי, במיוחד אברהם שלונסקי ולאה גולדברג. ספריו על חייהם ועל יצירתם מבוססים על היכרות אישית עמם ועל פעילותו המתמשכת לצדם, והם משלבים 'ממוארים' עם מחקר ספרותי, מעמדה של 'צופה מעורב'. ספרים אלה הם מספרי היסוד על יוצרים אלה ועל התקופה ואווירתה.
Ca membru al Partidului Unit al Muncitorilor (Mapam) și-a început cariera recenzând cărți scrise în stilul 'realist-socialist' și a fost apropiat de scriitori cu convingeri de stânga precum Avraham Shlonsky și Lea Goldberg. A publicat cărți despre viața și opera lor, bazate pe cunoașterea personală și pe activitățile comune, combinând memoriile proprii cu cercetarea operelor literare ca spectator implicat. Aceste cărți contribuie în mod fundamental la înțelegerea unei perioade și a atmosferei literare de la începuturile existenței statului Israel.
בין הפרסים שקיבל: פרס פיכמן,[1] פרס טלפיר, פרס ברנשטיין, פרס אקו"ם, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1996) ופרס משרד החינוך לתרגומים (2000).
A obținut mai multe premii: premiul Fichman,[1] premiul Talfir, premiul Bernstein, premiul Societății Autorilor, Compozitorilor și Editorilor de Muzică din Israel (ACUM), premiul pentru literatură al primului ministru (1996) și premiul pentru traducere al Ministerului Educației (2000).
יפה נפטר ב-21 ביוני 2008 ממחלת ריאות.
Yaffe a decedat pe 21 iunie 2008, în urma unei boli pulmonare.
יפה היה קרוב לסופרי 'דור בארץ', שבראשית דרכם נתנו ביטוי לחוויית מלחמת העצמאות. ביקורתו ליוותה את הספרות העברית לדורותיה, החל בסופרי ההשכלה ומבקריה, כגון אברהם אורי קובנר ואברהם פפירנא, דרך סופרי שלהי תקופת ההשכלה וראשית דור התחייה, כדוד פרישמן, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ויוסף חיים ברנר, והמשך בסופרים בני דורו, בהם אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, יעקב הורוביץ ורפאל אליעז.
Yaffe a fost apropiat de generația de scriitori din vremea Războiului de Independență. Critica sa a însoțit literatura ebraică de-a lungul secolelor, de la scriitori mișcării culturale Haskalah ca Abraham Uri Kovner și Abraham Papirna, la scriitorii din epoca iluminismului și a Renașterii ca David Frishman, Micha Yosef Berdichevsky și Yosef Haim Brenner, și până la scriitorii generației sale ca Avraham Shlonsky, Lea Goldberg, Nathan Alterman, Jakob Horowitz și Rafael Elias.
במרכז ספריו עומדים המאבקים בין ה'חדש' וה'ישן' כחלק מהדינמיקה הידועה של חידוש ושינוי מתוך רציפות והמשך. במקביל לכתיבתו על הסופרים ועל הספרות הישראלית, חקר את תרומתם של סופרים יהודים ברומניה לספרות הרומנית, השתתף בכתיבת האנתולוגיה 'שרשים וסער, על סופרים יהודים בלשון הרומנית' (1972) ופרסם את מחקרו 'בשדות זרים' (1996).
În centrul cărților sale se află conflictul între nou și vechi ca parte a unei dinamici cunoscute sub numele de reînnoire și continuitate. În paralel cu analiza critică a literaturii israeliene, el a studiat contribuția scriitorilor evrei la literatura română, scriind, singur sau în colaborare, antologiile Scriitori evrei de limba română (1972) și Pe pășuni străine: Scriitori evrei din România, 1880-1940 (1996).
שירה ומציאות, בהוצאת ספריית פועלים (1951) צארלי צ'אפלין, חייו ויצירתו (1953) דו-שיח צרפתי (1958) עלילות מעולם הספרות (1960) א. שלונסקי - המשורר וזמנו (1966) המינגוויי (1966) מולייר (1971) בלזאק (1971) מקבילות בסיפור המודרני (1974) חדש מול ישן (1975) חותם אישי (1984) פגישות עם לאה גולדברג (1984) לאה גולדברג - תווי דמות ויצירה (1994)
Poezie și realitate, publicată de biblioteca muncitorilor (1951) Charlie Chaplin, viața și opera (1953) Dialog francez (1958) Povești din lumea literară (1960) A. Shlonsky - poetul și timpul său (1966) Hemingway (1966) Molière (1971) Balzac (1971) Paralele literare moderne (1974) Nou versus vechi (1975) Sigiliul personal (1984) Întâlniri cu Lea Goldberg (1984) Lea Goldberg - portret și creație (1994)
בנוסף ערך את הספרים וכתבי העת הבאים (רשימה חלקית):
A colaborat la elaborarea mai multor dicționare și antologii (listă parțială):
'ילקוט אשל' מאמרי שלונסקי (1960), 'ספר השנה של העיתונאים' (1960 - 1963), 'מאזנים' (1973-1970), 'אמנות הבמה בישראל' (1965), 'מרסל ינקו / אלבום איורים', (כולל מסת מבוא), גבעתיים, 1982. האנתולוגיה 'נכתב בתש"ח' (1989).
Colecție de articole scrise de Shlonsky (1960), Anuarul jurnaliștilor (1960-1963), Balanța (1973-1970), Arta spectacolului în Israel (1965), Marcel Iancu / album de ilustrații (inclusiv introducerea), 1982. Antologia literaturii de după Independență (1989).
כן ערך בצירוף מבואות את כתביהם של סופרים, בהם מנחם מנדל פייטלסון, יעקב פיכמן, שלמה צמח, יעקב רבי ושלמה טנאי. תרגם מספריהם של רנה לאלו, אל מירודן ומיכאל סבסטיאן. תרגומו לספרו של מיכאל סבסטיאן, "נשים", יצא לאור בשנת תש"ז-1946, בעת שיפה היה בן 22.
A mai scris prefețe ale edițiilor publicate din scrierile unor autori precum Menachem Mendel Faitelson, Jacob Fichman, Shlomo Zemach și Șlomo Tanai. A tradus în ebraică piese de teatru scrise de Alexandru Mirodan și Mihail Sebastian. A publicat traducerea romanului Femei al lui Mihail Sebastian în anul 1946, când avea vârsta de doar 22 de ani.
ספריו
Cărți
א.ב. יפה
A.B. Yaffe
הישגיה הבולטים
Realizări deosebite
דיאנה פטרסקו (נולדה ב-14 במאי 1989 ברומניה). היא קראטה-קא ישראלית בעלת חגורה שחורה דאן 2. אלופת ישראל ואלופת המכביה (2013), חברה בהתאחדות הקראטה בישראל.
Diana Petrescu (născuta la 14 Mai 1989 în România). Este Karate-Ka Israeliană. Deține centura neagră dan 2, campioana Israelului la a XIX-a Maccabiah (2013), membră a Federației Israeliene de Karate
דיאנה פטרסקו נולדה ברומניה, בעיר דווה, עלתה לישראל עם משפחתה ב-1992, והתיישבה בבאר שבע שם היא מתגוררת גם כיום. מגיל 10 התחילה ללמוד קראטה שוטוקאן במועדון של המאמן בוריס יסצ'ין ולאחר כשנתיים עברה למועדון רוגוז'רסקי דוג'ו שבבאר שבע, בהדרכתו של פרדרג רוגוז'רסקי. היא התאמנה יחד עם אביה, אהוד, אחיה ליאור, ואחותה הקטנה מיטל, אך לאחר 7 שנים כולם עזבו את הקארטה ורק דיאנה נשארה בתחום.
Diana Petrescu s-a născut în Deva, România, a emigrat în Israel cu familia ei, în 1992, și s-a stabilit în Beer-Șheva, unde locuiește și astăzi. De la vârsta de 10 ani a început să învețe Karate Shotokan la Dojoul antrenorului Boris Yeschin, și după doi ani s-a mutat la Rogozarsky Dojo, sub îndrumarea antrenorului Predrag Rogozarsky. Ea s-a antrenat impreuna cu tatăl ei, Ehud, fratele ei Lior, și sora ei mai mică Meital.
בשנת 2005 במכבייה ה-17, היא זכתה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב בקרבות לנערות בגילאי 16-14, שזו השנה הראשונה שבה החלה להילחם בקרבות, עד אז, היא השתתפה בתחרויות בקאטות בלבד, ומדליית ארד בתחרות קאטות (גילאי 16-14).
La a XVII-a Maccabiah din 2005, a câștigat două medalii, aur și bronz. Medalia de bronz la Kata, iar medalia de aur la Kumite (vârstele 14-16), acesta fiind primul an în care a concurat la Kumite in competiții, până atunci concurând doar la Kata.
בשנת 2008 דיאנה נפצעה וקרעה את הרצועה בברך, כשבועיים לפני אליפות אירופה באיטליה ובכל זאת טסה והתחרתה אך הפסידה בסיבוב הראשון. יום לאחר חזרתה מאליפות אירופה היא התגייסה לשירות צבאי בפיקוד העורף. במהלך השירות הצבאי היא המשיכה להתאמן אך בתדירות נמוכה יותר עקב הפציעה. ב2009 עברה ניתוח ראשון בברך ושוחררה מצה"ל. לאחר שיקום של כ-9 חודשים נאלצה לעבור ניתוח נוסף ועוד כחצי שנה של שיקום. בתקופה הזו היא אימנה ילדים צעירים, במועדון שבו גדלה. לאחר הפציעה היא החליטה לעזוב לאילת למשך שנתיים וחצי ובסך הכל במשך כ-4 שנים היא לא התאמנה. לאחר הפסקה זו מאימונים ב-2013 שבה לבאר שבע להתאמן ותוך 3 חודשים השתתפה באליפות אירופה שנערכה בבודפשט, הונגריה.
În 2008, cu aproximativ două săptămâni înainte de Campionatul European din Italia, Diana a fost rănită în timpul antrenamentelor, rupând un ligament la genunchi, însă cu toate acestea a concurat, dar a pierdut în primul tur. A doua zi după întoarcerea ei din Europa a început serviciul militar. În timpul serviciului militar, ea a continuat să se antreneze, dar mai puțin frecvent din cauza accidentării.
מאז בשנים 2013-2014 היא אלופת ישראל לבוגרות ובעלת תואר ראשון בחינוך גופני במכללת קיי בבאר שבע.
În anii 2013-2014 este campioana Israelului la seniori, timp în care studiază și obține diploma BSc în educație fizică la Facultatea Key in Be'er Sheva.
2001- מדליית זהב (בקטגוריית קאטות) באליפות לונדון הפתוחה.
2001- medalie de aur (categoria kata) Campionatul Londra deschis.
2003- מדליית זהב באליפות עולם לקארטה מסורתי בדרום אפריקה לנערות.
2003- medalie de aur Campionatul Mondial de Karate Tradițional în Africa de Sud pentru junioare.
2005- מדליית זהב במכביה ה-17 לנערות (גילאי 16-14).
2005- medalie de aur la Maccabiah XVII pentru fete (varsta 14-16).
2007- סגל נבחרת ישראל בקארטה.
2007- membră a selectionatei de karate a Israelului.
2005-2009- אלופת ישראל.
2005-2009- Campioană a Israelului.
2013- מדליית זהב במכביה ה-19 בקטגוריית בוגרות משקל 61 ק"ג וגם במקצה הקבוצתי לנשים.
2013- medalie de aur la Maccabiah XIX la categoria seniori cu greutatea de 61 kg, și la echipe femei.
2013-2014- אלופת ישראל.
2013-2014- Campioană a Israelului.
2014- מדליית ארד במקצה קרבות בקטגוריית בוגרות במשקל 61 באיטליה.
2014- medalie de bronz la kumite categoria seniori cu greutate 61 kg în Italia.
פינלנד מחכה לה, אילן שי, EYOYA הכי טובות בארץ, אילן שי, EYOYA דיאנה פטרסקו החלימה מפציעה, וחזרה לקראטה, ליאור לרנר, Mynet
Finlanda o așteaptă, Ilan Shay, EYOYA Cele mai bune din țară, Ilan Shay, EYOYA Diana Petrescu s-a recuperat după operație, și revenit la Karate, Lior Lerner, Mynet
כבר בתחרות הראשונה שלה ב-1999 היא זכתה במדליית זהב, באליפות ישראל בקאטות עם חגורה לבנה.
A câștigat locul întâi și medalia de aur chiar la prima ei competiție din 1999, la Campionatul Israelian de Karate, deținând centura albă.
ספריו
Lucrări
לוחית זיכרון על ביתו של ישראל כהן ברח' ריינס 54 בתל אביב
Placă memorială pe casa lui Israel Cohen din Tel Aviv
ישראל כהן (קאהן) (10 ביוני 1905 – 25 בפברואר 1986) היה סופר, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם ועורך ישראלי יליד מזרח גליציה; חבר ועד הלשון העברית ויו"ר אגודת הסופרים. חתן פרס ברנר (1962) ופרס ביאליק לספרות יפה (1974). נודע בשמות העט "אלשי"ך", "י. בן-יצחק", "י. כ. מעיין", "קורא" ו"מגיב".
Israel Cohen (Kahn) (10 iunie 1905 – 25 februarie 1986) a fost un scriitor, eseist, critic literar, traducător și editor israelian născut în Galiția; membru al Comitetului pentru Limba Ebraică și președinte al Asociației Scriitorilor Evrei din Israel. A fost distins cu premiul Brenner (1962) și cu premiul Bialik pentru literatură (1974). A publicat sub pseudonimele „Alșik”, „Y. Ben-Itzhak”, „Y. C. Ma'ayan”, „Koren” și „Magi.
כהן נולד באולאשקובצה שבפלך טרנופול במזרח גליציה, באימפריה האוסטרו-הונגרית, ביום ב' של חג שבועות תרס"ה (1905), בנם של יצחק וגיטל בת מרדכי פרלמוטר. אביו היה שוחט ובודק, מורה ומחסידי ומקורבי הרבי מהוסיאטין.
Cohen s-a născut în localitatea Ulașkivți din regiunea Tarnopol din estul Galiției, în Imperiul Austro-Ungar, în cea de-a doua zi de Șavuot a anului 1905, ca fiu al lui Ițac și Ghitel, fiica lui Mordechai Perlmutter. Tatăl său era măcelar ritual (șoihet), învățător și un apropiat al rabinului hasidic de la Husiatin.
כהן למד כילד ב"חדר", בבית מדרש ובבית ספר עממי, וסיים את לימודיו בהצטיינות בגפ"ת בסמינר למורים בעיר לבוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה נחרבה עיירתו, והוא ומשפחתו נדדו רבות, בין היתר לכפר בצ'כיה, עד שבשנת 1918 חזר כהן לבית סבו בגליציה. לאחר שאביו נתמנה לשוחט ובודק בבוצ'אץ', עבר כהן ללמוד בה תורה בבית מדרש ולקח חלק ב"השומר הצעיר", "התאחדות" ו"החלוץ".
Cohen a studiat la un heder, la o Beit Midraș și într-o școală primară și a absolvit cu onoruri o școală normală din orașul Liov. În timpul Primului Război Mondial orașul a fost distrus, iar el și familia lui au călătorit mult, ajungând într-un sat din Cehia până când bunicul său s-a întors în Galiția în 1918. După ce tatăl său a fost numit măcelar și șoihet la Buceaci, Cohen a început să studieze Tora într-o Beit Midraș și a făcut parte din organizațiile Hashomer Hatzair, Hitachadut și Hehalutz.
בתחילת 1924 נבחר כהן למרכז פעילות החלוץ בלבוב, והוציא בשיתוף עם דב שטוק (לימים סדן) עיתון בעברית בשם "עתוננו". מכיוון שלא הצליח להוציא דרכון על מנת לעלות לארץ ישראל, נאלץ לברוח מפולין דרך הגבול, ובהגיעו לווינה נבחר לחבר מרכז החלוץ באוסטריה.
La începutul anului 1924 Cohen a fost ales în conducerea organizației Hechalutz din Liov și împreună cu Dov Ștuk (mai târziu Sadan) a publicat un ziar evreiesc numit „Ziarul nostru”. Deoarece nu a reușit să obțină un pașaport pentru a emigra în Palestina, a fost nevoit să treacă ilegal granița Poloniei și odată ajuns la Viena a fost ales membru al conducerii centrului Hechalutz din Austria.
כהן עלה לארץ ישראל ב-29 באוקטובר 1925; תחילה הגיע לבנימינה, ולאחר מכן עבר לפתח תקווה כחלק מקבוצת "המשולש". כשזאת התפרקה, לאחר שנתיים, נדד בארץ ועבד בעיקר בעבודת אדמה ובניין.
Cohen a emigrat în Eretz Israel în 29 octombrie 1925; s-a stabilit mai întâi la Binyamina și apoi s-a mutat la Petah Tikva, făcând parte din grupul „Triunghiul”. Atunci când grupul s-a dizolvat, după doi ani, el a rătăcit prin țară și a lucrat în principal în lucrări de amenajare a teritoriului și în construcții.
בשנת 1930 נשלח מטעם הסתדרות העובדים לפעילות עם "החלוץ" בגליציה, לטביה, אוסטריה, ורומניה, ולקח חלק בקונגרס ארץ ישראל העובדת בברלין. בתום השליחות היה לחבר בקבוצת חולדה.
În 1930 a fost trimis de organizația Histadrut cu activități în Galiția, Letonia, Austria și România, și a luat parte la Congresul muncitorilor evrei din Berlin. La sfârșitul misiunii sale a devenit membru al grupului Hulda.
בשנת 1933 נישא לצביה בת ירחמיאל מרדכי גורדון, שהייתה שותפתו לקבוצה, ונבחר למזכיר ועדת התרבות של מועצת פועלי רחובות.
În 1933 s-a căsătorit cu Zivia, fiica colegului său, Yerachmiel Mordechai Gordon, și a fost ales secretar al Comisiei Culturale a Consiliului Muncitorilor din Rehovot.
משנת 1934 סייע ליצחק לופבן בעריכת שבועון מפא"י "הפועל הצעיר", ובשנת 1948 התמנה לעורכו, ושימש בתפקיד זה עד לשנת 1970.
Din 1934 l-a ajutat pe Yitzhak Lupban să editeze ziarul săptămânal al organizației Mapai Ha-Po'el Hatza'ir, iar în 1948 a fost numit redactor-șef și a deținut acest post până în anul 1970.
בשנת 1962 זכה כהן בפרס ברנר.[1] בשנת 1974 זכה בפרס ביאליק עבור ספרו "יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו".[2] בשנת 1982 קיבל את תואר יקיר תל אביב.
În 1962 Cohen a obținut premiul Brenner.[1] în 1974 a câștigat premiul Bialik pentru cartea sa Jacob Steinberg: omul și opera.[1] În 1982 el a primit titlul de cetățean de onoare al orașului Tel Aviv.
כהן נפטר בשנת 1986. הותיר אחריו שתי בנות: חוקרות הספרות נורית גוברין וחגית הלפרין.
Cohen a murit în 1986. I-au supraviețuit două fiice: cercetătoarele literare Nurit Govrin și Hagit Halperin.
הערכות ובבואות (תל אביב: מפיץ הספר, תרצ"ח) יצחק אדוארד זלקינסון: חייו ומפעלו הספרותי (תל אביב: מסילה, תש"ב)[3] סנסנה: ראָמאן פון ארץ-ישראל'דיקן לעבן (פרנקפורט: אונטערוועגס, 1948) (ביידיש) (רומן מהחיים הארצישראליים) דמות אל דמות (תל אביב: דביר, תש"ט) (מסות על ספרות וסופרים עברים)[4] זה לעומת זה: אוצר פתגמים מקבילים אנגליים, גרמניים ועבריים, בצירוף מפתח עברי ומפתח גרמני (תל אביב: דביר, תשי"ד)[5] פתחים: מסות (תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ד)[6] גשרים: אישים ובעיות בתנועת העבודה (תל אביב: עיינות, תשט"ו) אישים מן המקרא (תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ח)[7] ניבון אנגלי-עברי: מילון לניבים ולצירופי-לשון אנגליים והקבלותיהם בעברית (תל אביב: דביר, תשי"ט) (יחד עם אדם ריכטר) ספר פתגמים מקבילים: אנגליים, גרמניים ועבריים (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"א)[8] כתבים (תל אביב: ועד, תשכ"ב), 4 כרכים[9] מתתיהו שוהם: חייו ויצירתו (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה) אספקלריות (רמת גן: מקור, 1968)[10] יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו (תל אביב: דביר, תשל"ב) סגל חבורה: אנשי חזון ומעשה בתנועת העבודה (תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ב)[11] פרקי אהרן מגד (תל אביב: עקד, תשל"ו) כתבים (תל אביב: עקד, תשל"ו 1976–תשל"ז 1977), 7 כרכים פנים אל פנים (תל אביב: יחדיו, תשל"ט 1979) בחביון הספרות העברית: הספרות העברית לאור משנתו של ק.ג. יונג (תל אביב: עקד, תשמ"א 1981) פסקי טעם: מסות על ספרות וסופרים (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982) מעל במות: דברים שבעל-פה – בכתב (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982) חילופי-מכתבים בין ישראל כהן ובין ש"י עגנון ודוד בן-גוריון (תל אביב: עקד, תשמ"ה 1985) עיונים ותגובות (תל אביב: עקד, תשמ"ו 1986)
הערכות ובבואות (תל אביב: מפיץ הספר, תרצ"ח) יצחק אדוארד זלקינסון: חייו ומפעלו הספרותי (תל אביב: מסילה, תש"ב)[1] הערה תוכן ההערה עמנואל בן-גריון, קריאה ראשונה, דבר, 30 בינואר 1942. הערה תוכן ההערה עמנואל בן-גריון, קריאה ראשונה, דבר, 30 בינואר 1942. סנסנה: ראָמאן פון ארץ-ישראל'דיקן לעבן (פרנקפורט: אונטערוועגס, 1948) (ביידיש) (רומן מהחיים הארצישראליים) דמות אל דמות (תל אביב: דביר, תש"ט) (מסות על ספרות וסופרים עברים)[1] הערה תוכן ההערה ביקורת: ש. שלום, במערכות היצירה: בספירת החן, דבר, 26 באוגוסט 1949; [1]. הערה תוכן ההערה ביקורת: ש. שלום, במערכות היצירה: בספירת החן, דבר, 26 באוגוסט 1949; . זה לעומת זה: אוצר פתגמים מקבילים אנגליים, גרמניים ועבריים, בצירוף מפתח עברי ומפתח גרמני (תל אביב: דביר, תשי"ד)[1] הערה תוכן ההערה ביקורת: {{דבר|עמנואל בן-גריון|משל ושנינה (עם הופעת שני ספרים חדשים בשדה הפתגם והמשל)|1955/02/25|00603}}. פתחים: מסות (תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ד)[1] גשרים: אישים ובעיות בתנועת העבודה (תל אביב: עיינות, תשט"ו) אישים מן המקרא (תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ח)[1] ניבון אנגלי-עברי: מילון לניבים ולצירופי-לשון אנגליים והקבלותיהם בעברית (תל אביב: דביר, תשי"ט) (יחד עם אדם ריכטר) ספר פתגמים מקבילים: אנגליים, גרמניים ועבריים (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"א)[1] כתבים (תל אביב: ועד, תשכ"ב), 4 כרכים[1] מתתיהו שוהם: חייו ויצירתו (תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ה) אספקלריות (רמת גן: מקור, 1968)[1] יעקב שטיינברג: האיש ויצירתו (תל אביב: דביר, תשל"ב) סגל חבורה: אנשי חזון ומעשה בתנועת העבודה (תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ב)[1] פרקי אהרן מגד (תל אביב: עקד, תשל"ו) כתבים (תל אביב: עקד, תשל"ו 1976–תשל"ז 1977), 7 כרכים פנים אל פנים (תל אביב: יחדיו, תשל"ט 1979) בחביון הספרות העברית: הספרות העברית לאור משנתו של ק.ג. יונג (תל אביב: עקד, תשמ"א 1981) פסקי טעם: מסות על ספרות וסופרים (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982) מעל במות: דברים שבעל-פה – בכתב (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982) חילופי-מכתבים בין ישראל כהן ובין ש"י עגנון ודוד בן-גוריון (תל אביב: עקד, תשמ"ה 1985) עיונים ותגובות (תל אביב: עקד, תשמ"ו 1986)
תרגום
Traduceri
כהן היה חבר במפלגת הפועל הצעיר, ולאחר איחודה עם אחדות העבודה, הפך לחבר מפלגת פועלי ארץ ישראל.
A fost membru al organizației Hapoel Hatzair și după fuziunea ei cu Ahdut Ha'avoda a devenit membru al Partidului Muncitorilor din Palestina.
ישראל כהן
Israel Cohen (scriitor)
הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגייה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון)[1].
Primul redactor-șef al ziarului (până în anul 1922) a fost Yosef Aharonovitch și apoi Yitzhak Lupban. Chiar dacă în cadrul partidului, ziarul a fost "moale" de la orice ideologice și dogmatic forțele האידאולוגייה cu privire la conținutul. La început ziarul Hapoel Hatzair avea ca unul dintre scopuri cultivarea literaturii ebraice și printre scriitorii care au publicat aici s-au numărat Șmuel Iosef Agnon, Rabbi Binyamin, Alexander Ziskind Rabinowitz, Abraham Shmuel Stein, David Shimoni, Moshe Smilansky, Asher Barash și Yosef Haim Brenner (care a fost, în mod neobișnuit, membru al consiliului editorial al ziarului rival Unitatea al organizației Poalei Zion).[1]
עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.
După fuziunea partidelor Ahdut Ha'avoda și Hapo'el Hatza'ir în 1930 și înființarea partidului unit Mapai, ziarul, care apărea săptămânal, a devenit organ oficial al Mapai în perioada formării statului Israel. În ciuda faptului că era ziarul oficial al partidului, el a exprimat, cu acordul redactorului Lupban, opinii contrare liniei centrale a partidului. Ziarul a publicat articole ale membrilor organizației Brit Shalom și al altor scriitori care au criticat linia centrală a Mapai și activitățile conducătorilor partidului.
העיתון נסגר בשנת 1970.
Ziarul a fost închis în anul 1970.