סקירה כללית
Economische banden
למרות העובדה שהסחר הדו-צדדי גדל ברציפות בשנים האחרונות, הפוטנציאל שלו עדיין לא מומש במלואו. גרמניה היא הספקית השנייה בגודלה לסורינאם אחרי הולנד, עם נתח שוק של 1.8%[1]. בשנת 2013 רכשה RWE זכויות חיפושי נפט במימי החוף של סורינאם. במשך תקופה ארוכה לא נעשה שימוש בעושר משאבי הטבע במדינה (נפט, זהב, בוקסיט) לשיפור תנאי המחיה של חלקים גדולים באוכלוסייה. כמו כן, ירידת מחירי הסחורות הביאה לירידה משמעותית בייצור. למרות התפתחות כלכלית חיובית, ההכנסה השנתית לנפש היא בסביבות 6,500 דולר בלבד ואחוז העוני מוערך בכ-30 אחוזים.
Duitsland is na Nederland de grootste exporteur naar Suriname, met een marktaandeel van 1,8%. In 2013 heeft RWE olie-exploratierechten verworven voor de kust van Suriname.
הסכמי שיתוף פעולה וסחר מתקיימים במסגרת ההסכמים בין אירופה ומדינות ה-ACP (אפריקה, הקריביים והפסיפיק) וכן בין מדינות אירופה ו-CARIFORUM (מדינות חברות ב-CARICOM בתוספת הרפובליקה הדומיניקנית). סורינאם והאזור כולו עוקבים מקרוב אחר התפתחות נוספת של יחסי הסחר עם אירופה ובאזור כולו על רקע המשא ומתן המתמשך של האיחוד האירופי לגבי הסכם שותפות חדש עם מדינות אפריקה, האוקיינוס השקט והאיים הקריביים (בתקופה שלאחר הסכם קוטונו (אנ')).
Samenwerkings- en handelsovereenkomsten zijn van kracht via de diplomatieke betrekkingen van de Europese Unie.
נשיא סורינאם דסי באוטרסה נפגש עם נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה במסגרת פסגת BRICS בברזיל, 2014
Ontmoeting tussen de presidenten Desi Bouterse en Jacob Zuma tijdens de BRICS-top in Brazilië, 2014
יחסי דרום אפריקה–סורינאם הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין רפובליקת דרום אפריקה לבין רפובליקת סורינאם.
Surinaams-Zuid-Afrikaanse betrekkingen verwijzen naar de huidige en historische betrekkingen tussen Suriname en Zuid-Afrika.
היסטוריה
Geschiedenis
בין רפובליקת דרום אפריקה לבין רפובליקת סורינאם מתקיימים יחסים דיפלומטיים. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות הללו כוננו ב-3 בפברואר 1995. החל משנת 1999 עד שנת 2013 הייתה הנציבות הגבוהה הדרום אפריקאית בקינגסטון, בירת ג'מייקה, אמונה על סורינאם, ובשנת 2013 הועברו האינטרסים הדרום אפריקאיים בסורינאם להיות מנוהלים בנציבותה הגבוהה של דרום אפריקה בטרינידד וטובגו.
De diplomatieke betrekkingen tussen beide landen werden op 3 februari 1995 gevestigd. De Zuid-Afrikaanse belangen in Suriname werden van 1999 tot 2013 vertegenwoordigd vanuit Kingston, Jamaica, en sindsdien vanuit Port-au-Prince, Trinidad en Tobago.
סורינאם אינה מיוצגת בדרום אפריקה, הן בדרג השגרירות והן בדרג הקונסולרי. דרום אפריקה אינה מיוצגת בסורינאם, הן בדרג השגרירות והן בדרג הקונסולרי. דרום אפריקה האמינה את נציבותה הגבוהה שבפורט אוף ספיין, בירת טרינידד וטובגו הסמוכה, על סורינאם.
Suriname en Zui Suriname is niet vertegenwoordigd in Zuid-Afrika, niet op ambassade- noch consulair niveau Zuid-Afrika is niet vertegenwoordigd in Suriname, zowel op ambassadeniveau als op consulair niveau. Zuid-Afrika geloofde in zijn Hoge Commissie in Port of Spain, de hoofdstad van het nabijgelegen Trinidad en Tobago, op Suriname.
היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין רפובליקת סורינאם לבין קנדה כוננו בנובמבר 1975 מיד לאחר קבלת עצמאותה של סורינאם. קנדה הפקידה את היחסים על נציבותה הגבוהה בג'ורג'טאון, בירת גיאנה וסורינאם הפקידה את היחסים על שגרירותה בוושינגטון די סי, בירת ארצות הברית.
De officiële diplomatieke tussen beide landen kwamen tot stand in november 1975, direct na de onafhankelijkheid van Suriname.
הייצוא הקנדי לסורינאם בשנת 2017 הגיע לשווי 29.5 מיליון דולר קנדי והוא כלל בעיקר מכונות וחלקי חילוף למכונות. הייצוא הסורינאמי לקנדה באותה השנה הגיע לשווי 12 מיליון דולר קנדי והוא כלל בעיקר מתכות בסיס, פירות ופירות ים.
Canada exporteert voornamelijk machines en machineonderdelen naar Suriname. De Surinaamse export naar Canada omvat voornamelijk basismetalen, fruit en zeevruchten.
סורינאם אינה מיוצגת בקנדה בדרג השגרירות, אלא האמינה את שגרירותה שבוושינגטון די. סי. בירת ארצות הברית, על קנדה. סורינאם מיוצגת בקנדה בדרג הקונסולרי באמצעות שתי קונסוליות שהיא מחזיקה בערים קלונה[1] וטורונטו. קנדה אינה מיוצגת בסורינאם בדרג השגרירות, אלא האמינה את נציבותה הגבוהה שבג'ורג'טאון, בירת גיאנה, על סורינאם. קנדה מיוצגת בסורינאם בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה רשמית שהיא מחזיקה בפרמריבו, בירת המדינה.[2]
Canada wordt in Suriname vertegenwoordigd vanuit de ambassade in Georgetown, Guyana. Daarnaast bevindt zich een Canadees consulaat in Paramaribo en Nieuw-Nickerie. Suriname wordt in Canada vertegenwoordigd vanuit de ambassade in Washington D.C. Verder bevinden zich twee Surinaamse consulaten in Canada, in de steden Kelowna en Toronto .
זיאד נח'אלה לידה 6 באפריל 1953 (בן 69) עזה מדינה מדינה פלסטינית השתייכות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני תפקידים בשירות מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
Ziad Nakhala Geboren 6 april 1953 Land/zijde Palestijnse Islamitische Jihad Rang Secretaris generaal
זיאד נח'אלה (נולד ב-6 באפריל 1953, שמו המלא בתעתיק מדויק: זיאד רשדי נח'אלה; נקרא גם: אבו טארק, בערבית: زياد نخالة) הוא המזכיר הכללי של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (הגא"פ).
Ziad Nakhala (geboren op 6 april 1953, zijn volledige naam: Ziad Rashdi Nakhala ; ook wel genoemd: Abu Tarek) is de secretaris-generaal van de Palestijnse Islamitische Jihad Organisatie (PIL).
לנח'אלה קשרים טובים עם ממשלת איראן, המדינה המובילה בעולם במתן חסות לטרור ועם בכירי חזבאללה. לנח'אלה היה קשר הדוק עם קאסם סולימאני מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, שמילא תפקיד מרכזי בהעברת הסיוע האיראני לארגוני הטרור ברצועת עזה, עד להריגתו בינואר 2020. לאחר פרוץ מבצע עלות השחר, הצטלם נח'אלה עם חוסיין סלאמי, מפקד משמרות המהפכה האסלאמית[2].
Nakhala heeft goede betrekkingen met de regering van Iran, het leidende land ter wereld in het sponsoren van terrorisme, en met hoge Hezbollah -functionarissen. Nakhala had een hechte relatie met Qassem Soleimani, commandant van de Quds Force in de Revolutionaire Garde, die een centrale rol speelde bij de overdracht van Iraanse hulp aan de terroristische organisaties in de Gazastrook, tot zijn moord in januari 2020. Na het uitbreken van Operatie Dawn nam Nakhala een foto met Hussein Salami, commandant van de Islamitische Revolutionaire Garde [1].
חיים אישיים
Privleven
נח'אלה נשוי ואב לשישה ילדים (שני בנים וארבע בנות).
Ziad Nakhala is getrouwd en heeft zes kinderen (twee jongens en vier meisjes).
קווים לדמותו של זיאד אלנח'אלה, המנהיג החדש של הג'האד האסלמי בפלסטין, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית במרכז למורשת המודיעין - מל"מ
Lijnen voor de figuur van Ziad Al-Nakhala, de nieuwe leider van de Islamitische Jihad in Palest, op de website van het Intelligence and Terrorism Information Centre genoemd naar generaal Meir Amit bij het Intelligence Heritage Centre - MLM
רקע
Jeugd
נולד בעזה וגדל בח'אן יונס. נח'אלה הוא בעל תעודת הוראה מהמרכז להכשרת מורים בעזה.
Geboren in Gaza en opgegroeid in Khan Yunis . Nachala heeft een lesbevoegdheid van het Gaza Teacher Training Center.
מעורבות בטרור
Betrokkenheid in Palestijns-Israëlische conflicten
בשנת 1971 הוא נעצר על ידי ישראל בשל מעורבותו במעשי טרור. הוא נשפט ונגזר עליו מאסר עולם, אך לאחר 14 שנה שוחרר במסגרת עסקת ג'יבריל בשנת 1985. לאחר שחרורו הטיל עליו ראש הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, פתחי שקאקי, להקים את זרוע צבאית, הנקראת "פלוגות אל-קודס". בשל פעילותו החבלנית באינתיפאדה הראשונה, נעצר על ידי ישראל בשנית באפריל 1988, וגורש ללבנון, שם שימש כנציג הארגון, ובמהלך השנים התגורר לסירוגין בסוריה ובלבנון. ב-2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, קבע את מקום משכנו בלבנון.
Hij werd berecht en veroordeeld tot levenslange gevangenisstraf, maar na 14 jaar werd hij vrijgelaten als onderdeel van de Jibril-deal in 1985 . Na zijn vrijlating gaf het hoofd van de Palestijnse Islamitische Jihad, Fathi Shakaki, hem de opdracht om een militaire tak op te richten, de " Al-Quds Companies ". Vanwege zijn subversieve activiteiten in de eerste intifada werd hij in april 1988 opnieuw door Israël gearresteerd en naar Libanon gedeporteerd, waar hij de vertegenwoordiger van de organisatie was, en door de jaren heen woonde hij afwisselend in Syrië en Libanon.
באוקטובר 1995, בעקבות הריגתו של פתחי שקאקי, נבחר נח'אלה לשמש כסגנו של רמדאן עבדאללה שלח, מזכ"ל הארגון. בינואר 2014 צירפה מחלקת המדינה של ארצות הברית את נח'אלה לרשימת פעילי הטרור. העילה לצירופו לרשימה היה הנחת מטען חבלה באוטובוס בבת ים ב-22 בדצמבר 2013, עליו הגא"פ קיבל אחריות, וכן בשל קבלת האחריות על ירי רקטות לעבר ישראל בשנים 2008, 2009 ו-2011.
In oktober 1995, na de moord op Fathi Shakaki, werd Nachala gekozen om te dienen als plaatsvervanger van Ramadan Abdullah Shelah, de secretaris-generaal van de organisatie. In januari 2014 voegde het Amerikaanse ministerie van Buitenlandse Zaken Nachala toe aan de lijst van terroristen. zijn toevoeging aan de lijst was het plaatsen van een explosief op een bus in Bat Yam op 22 december 2013, waarvoor de GAP de verantwoordelijkheid op zich nam, evenals voor het aanvaarden van de verantwoordelijkheid voor het afvuren van raketten op Israël in 2008, 2009 en 2011.
נח'אלה היה שותף לשיחות שקיימו המצרים עם הארגונים הפלסטיניים להשגת הפסקת אש במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן. במבצע צוק איתן אף הותקף בית משפחתו בעזה, וכתוצאה מכך נהרגו גיסתו ובנה.
Nakhala nam deel aan de besprekingen van de Egyptenaren met de Palestijnse organisaties om een staakt-het-vuren te bereiken in Operatie Pillar of Defense en Operatie Solid Cliff . In Operatie Protective Edge werd ook het huis van zijn familie in Gaza aangevallen, waarbij zijn schoonzus en haar zoon werden gedood.
ב-28 בספטמבר 2018 נבחר נח'אלה למזכ"ל הארגון, כחצי שנה לאחר שקודמו בתפקיד ד"ר רמדאן עבדאללה שלח חדל מלתפקד בעקבות מספר אירועי שבץ מוחי.[1] את נאומו הראשון לאחר בחירתו לתפקיד נשא נח'אלה ברצועת עזה ב-5 באוקטובר 2018 במהלך צעדת השיבה.
Op 28 september 2018 werd Nakhala verkozen tot secretaris-generaal van de organisatie, ongeveer zes maanden na zijn promotie naar de functie stopte Dr. Ramadan Abdullah Shelah met functioneren als gevolg van verschillende beroertes . [1] Nakhala hield zijn eerste toespraak na zijn verkiezing voor de positie in de Gazastrook op 5 oktober 2018 tijdens de terugkeer.
קשריו לאיראן
Banden met Iran
הרב אלעזר מנחם מן שך[1] (י"ט בטבת ה'תרנ"ט, 1 בינואר 1899[2] – ט"ז בחשוון ה'תשס"ב, 2 בנובמבר 2001) היה ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ולאחר מכן של דגל התורה. משנות ה-70 הנהיג את הציבור החרדי ליטאי במדינת ישראל, אשר ראה בו את "גדול הדור".
Rabbi Elazar Menahem Men Shech (1 januari 1899 – 2 november 2001) was het hoofd van Yeshiva Ponivaz en de voorzitter van de Raad van Torah Oudsten van Agudat Yisrael en dan Degel Thora. Vanaf de jaren zeventig leidde hij het ultraorthodoxe Litouwse publiek in de staat Israël, dat hij beschouwde als de "grootste van de generatie".
מוחמד אלאך (האג, 20.09.73) בלם עבר הולנדי-מרוקאי, וכיום מנהלה הטכני של מועדון הכדורגל הישראלי מכבי חיפה. קריירה בתור כדורגלן [ לערוך ] אלך התחיל את הקריירה המקצועית שלו בגיל מאוחר יחסית. היה מדריך נוער בצופים, ושיחק בכמה מועדוני חובבים עד שהתגייס לצבא הולנד בשנת 1996 ובמקביל התקבל לאקסלסיור. במחצית עונת 1999/00 עבר אלאך לפינורד, אבל הוא לא שיחק בשום משחקים רשמיים. בשנת 2000 הוא עזב לכרונינגן, שבה היה שחקן הרכב. עד סוף הקריירה שלו ככדורגלן פעיל שיחק בדודרכט, טוונטה ובקבוצת וונלו. פרש ממשחק פעיל בשנת 2006. סטטיסטיקות המועדון [ עריכה ]
Mohammed Allach (Den Haag, 20 september 1973) is een Nederlands oud-voetballer van Marokkaanse afkomst, die na zijn actieve carrière in de voetbalwereld actief werd in technische en bestuurlijk functies.
Mohammed Allach אין תמונה חופשית
Mohammed Allach Allach tijdens een voetbalclinic in Den Haag (2012) Persoonlijke informatie Volledige naam Mohammed Allach Geboortedatum 20 september 1973 Geboorteplaats Den Haag, Nederland Lengte 180 cm Positie Verdediger Clubinformatie Huidige club Gestopt in 2006 Functie Technisch directeur Maccabi Haifa Jeugd SV DWO Alphense Boys Senioren * Seizoen Club w 0(g) 1996-2000 1999-2000 2000-2003 2002-2003 2003-2004 2004-2006 SBV Excelsior Feyenoord FC Groningen Dordrecht'90 FC Twente VVV-Venlo 80 (1) 0 (0) 69 (1) 22 (0) 12 (0) 64 (0) * Bijgewerkt op 16 sep 2012 00:51 (CEST) Portaal Voetbal
פסקיירה דל גארדה (באיטלקית: Peschiera del Garda) היא עיירה ומועצה אזורית על שפת אגם גארדה הנמצאת בנפת ונטו שבמחוז ורונה, בצפון איטליה. שטחה 17.6 ק"מ והיא מונה כ -10,000 תושבים.
Peschiera del Garda is een gemeente in de Italiaanse provincie Verona (regio Veneto) en telt ruim 10.000 inwoners. De oppervlakte bedraagt 17,6 km².
פביו טסטי (1941), שחקן אדוארדו זארדיני (1989), רוכב אופניים
Fabio Testi (1941), acteur Edoardo Zardini (1989), wielrenner
קישורים חיצוניים
Externe link
פסקיירה דל גארדה מוקפת כולה בתעלות ובמרכז העיר העתיקה עדיין קיימים המבצר על האי, מהמאה ה-16 וחומותיה, תזכורת לתקופה בה אוסטריה שלטה באזור.
De volgende frazioni maken deel uit van de gemeente: Peschiera, San Benedetto di Lugana, Broglie.
בפסקיירה דל גארדה יש כ 4348 משקי בית. בין השנים 1991-2001 גדלה האוכלוסיה ב -6.25% לעומת לפי נתוני מפקד אוכלוסין של המכון הלאומי האיטלקי לסטטיסטיקה .
Peschiera del Garda telt ongeveer 4348 huishoudens. Het aantal inwoners steeg in de periode 1991-2001 met 6,25% volgens cijfers uit de tienjaarlijkse volkstellingen van ISTAT.
העירייה נמצאת כ- 68 מטר מעל פני הים.
De gemeente ligt op ongeveer 68 m boven zeeniveau.
נולדו בפסקיירה דל גארדה
Geboren in Peschiera del Garda
גלוריה ווקר (באנגלית: Gloria Daisy Wekker נולדה ב-13 ביוני 1950 בפרמריבו ) היא אנתרופולוגית סורינאמית-הולנדית המתמחה בלימודי מגדר, לימודי הקאריביים, וחקר מיניות, אתניות ופוסט-קולוניאליזם.[1] ווקר ידועה בעבודתה על גזענות בהולנד והצטלביות. [2] היא פרופסור בדימוס לאנתרופולוגיה תרבותית ואנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת אוטרכט .
Gloria Daisy Wekker (Paramaribo, 13 juni 1950) is een Surinaams-Nederlandse antropologe, gespecialiseerd in genderstudies, Caribische studies, en de bestudering van seksualiteit, etniciteit en postkolonialisme.[1] Wekker staat bekend om haar werk over racisme in Nederland en intersectioneel denken in het feminisme.[2] Zij is emeritus hoogleraar sociale en culturele antropologie aan de Universiteit Utrecht.
ספריה
Boeken en prijzen
עבור ספרה "פוליטיקה של תשוקה: תרבות מינית של נשים בגולה אפרו-סורינמית" (באנגלית: Politics of Passion: Women’s sexual culture in the Afro-Surinamese diaspora), מחקר על מאטיותnl:Mati (vriendin) בסורינאם (נשים שיש להן יחסי מין עם נשים אחרות אך אינן מזדהות כסביות) [1] העניקה אגודת האנתרופולוגים האמריקאית לוור את פרס רות בנדיקט ב -2007 שניתן על ספרים שמביאים נקודת מבט אנתרפולוגית קווירית [3]
Voor Politics of Passion: Women’s sexual culture in the Afro-Surinamese diaspora, een studie naar Mati's in Suriname (vrouwen die seksuele relaties met andere vrouwen hebben, maar zich niet als lesbiennes identificeren)[8] won Wekker in 2007 de Ruth Benedict-prijs van de 'Association of Queer Anthropology'[9], een onderzoeksgroep binnen de American Anthropological Association.[10][11]
הספר "תמימות לבנה: פרדוקסים של קולוניאליזם גזע" (באנגלית: "White Innocence: Paradoxes of Colonialism and Race") שיצא ב-2016 היה שנוי במחלוקת בתקשורת ההולנדית.[1] בספר, ווקר חוקרת את התפקיד שיש לגזע, במיוחד לובן, ואת ההשלכות של ההיסטוריה הקולוניאלית ההולנדית על החברה ההולנדית בת זמננו. טענתה המרכזית היא שהדימוי העצמי ההולנדי מאופיין בפרדוקס: גזע וגזענות מעוררים רגשות עזים, אך בה בעת מוכחשת קיומה. [2]
Wekkers boek White Innocence: Paradoxes of Colonialism and Race (2016) was spraakmakend in de Nederlandse media.[12] In het boek onderzoekt Wekker de rol die ras, met name witheid, en de gevolgen van de Nederlandse koloniale geschiedenis spelen in de hedendaagse Nederlandse maatschappij. Haar centrale stelling is dat het Nederlandse zelfbeeld hierover wordt gekenmerkt door een paradox: ras en racisme roepen heftige emoties op, terwijl het bestaan ervan tegelijkertijd wordt ontkend.[13]
בנוסף לפעילותה האקטיביסטית, בשילוב עם עבודתה באוניברסיטאות, כותבת ווקר גם שירה ופרוזה. [1]
Naast haar activisme, in combinatie met haar dienstverband bij universiteiten, schrijft Wekker ook gedichten en proza.[1]
ב-2017 היא זכתה בפרס יוקה סמית' nl:Joke Smit-prijs "בזכות מאמציה הממושכים לשיפור מעמדן של נשים שחורות בהולנד".
In 2017 werd haar de Joke Smit-prijs toegekend, 'vanwege haar langdurige strijd voor de verbetering van de positie van zwarte vrouwen in Nederland.'[14]
ראו גם
Catalogus Professorum Academiae Rheno-Traiectinae
הערות שוליים
Referenties
ווקר נולדה בפרמריבו, סורינאם ועברה להולנד עם משפחתה בשנת 1951. תחילה למדה משפטים בניימיכן, אך בסופו של דבר המשיכה ללמוד אנתרופולוגיה תרבותית באוניברסיטת אמסטרדם. היא קיבלה את הדוקטורט שלה באמסטרדם בשנת 1981, עם התמחות באיים הקריביים, לימודי נשים ופסיכולוגיה קלינית.
Wekker werd geboren in Paramaribo en verhuisde in 1951 met haar familie naar Nederland. Ze begon aanvankelijk in Nijmegen aan een studie rechten, maar ging uiteindelijk culturele antropologie studeren aan de Universiteit van Amsterdam.
[1] אחיה הגדול הרמן ווקר היה פרופסור לאנגלית בחרונינגן . קריירה
Ze haalde in Amsterdam in 1981 haar doctoraal, met als specialisaties het Caribisch gebied, vrouwenstudies en klinische psychologie.[3] Haar oudere broer Herman Wekker werd hoogleraar Engels in Groningen.
בשנת 1992 קיבלה ווקר תואר דוקטור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עם התזה שלה: אני מטבע זהב: בניית זהות עצמית, מגדרית ומינית של נשים אפרו-סורינאמיות ממעמד הפועלים. עבודה זו פורסמה בהולנדית בשנת 1994.
In 1992 behaalde Wekker aan de Universiteit van Californië in Los Angeles haar Ph.D.-graad met haar thesis: I am gold money (I pass through all hands, but I do not lose my value): The construction of selves, gender and sexualities in a female, working-class, Afro-Surinamese setting. Dit werk werd in 1994 in het Nederlands uitgegeven onder de titel: Ik ben een gouden munt.
[1]
Subjectiviteit en seksualiteit van Creoolse volksklasse vrouwen in Paramaribo.[4]
לאחר קבלת הדוקטורט שלה בארצות הברית עבדה ווקר בהולנד, בין היתר, במשרד הרווחה, בריאות הציבור והתרבות. היא גם היתה מעורבת באקטיביזם של הגל הפמיניסטי השני. ב -1984, יחד עם טניה ליאון, טינקה סומטר וג'וז'ה מאס, הקימה את קבוצת הפעולה "האחות מבחוץ" (באנגלית: "Sister Outsiderש) ל נשים שחורות ולסביות. הארבוצה נקראה ל שמם אסופתהמאמרים של הפובליציסטית והסופרת האמריקאית אודר לורד [1]
Na het behalen van haar Ph.D.-graad in de Verenigde Staten werkte Wekker in Nederland onder andere voor het Ministerie van Welzijn, Volksgezondheid en Cultuur. Ze raakte ook betrokken bij het activisme rondom de tweede feministische golf. In 1984 richtte zij samen met Tania Leon, Tineke Sumter en José Maas de actiegroep "Sister Outsider" op voor zwarte, lesbische vrouwen.
בשנת 2001, היתה ווקר המרצה הולנדית הלא לבנה הראשונה בחוג מגדר ואתניות בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת אוטרכט. החוג למגדר ואתניות הוא יוזמה של IIAV לשעבר (מרכז מידע וארכיון בינלאומי לתנועה הפמיניסטית), כיום נקרא מכון אטריה, מוסד מידע לתנועות שחרור נשים והיסטוריה נשית. . ווקר גם היתה מנהלת מרכז המומחיות למגדר, אתניות ורב-תרבותיות בהשכלה הגבוהה.
In 2001 werd Gloria Wekker de eerste gekleurde Nederlandse hoogleraar Gender en Etniciteit aan de Faculteit der Letteren van de Universiteit Utrecht. De Aletta-leerstoel Gender en Etniciteit is een initiatief van het voormalige IIAV (Internationaal Informatiecentrum en Archief voor de Vrouwenbeweging), nu het Atria, kennisinstituut voor emancipatie en vrouwengeschiedenis. Wekker werd tevens directeur van het expertisecentrum Gender, Etniciteit en Multiculturaliteit in het hoger onderwijs (GEM)].[6]
בבחירות הפרלמנטריות בהולנד 2017 היתה ווקר חברה ברשימה מטעם המפלגה החדשה "Artikel 1" אשר מאז שונה שמה ל"Bij1" .
Bij de Tweede Kamerverkiezingen 2017 was Wekker verkiesbaar namens Artikel 1.[7] De partij (later hernoemd tot Bij1) haalde de kiesdrempel niet.