מיתר היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת בשיפוליו הדרומיים של הר חברון, כ-18 קילומטרים צפונית-מזרחית לבאר שבע, צפונית ליישוב הבדואי חורה ומזרחית לכביש 60. מיתר הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1987.
Meitar è un comune situato a sud di Israele, distante 18 km da Beer-Sheva

סופיה (סוניה) גֶצוֹבָה (ו' בתשרי תרל"ג, 1872 – י"ב בתמוז תש"ו, 1946) הייתה רופאה פתולוגית, חלוצת הפתולוגיה בארץ ישראל.
T. Schori-Rubin, "Prof. Sophia Getzova: pioniera della patologia nella terra di Israele", Storia annuale di medicina e scienze naturali, vol. 21, 5772-1973, p. Collegamenti esterni La tomba di Sophia Getzova, sul sito del Monte degli Ulivi Dr. A. Rabinovitz, Sophia Getzova: Pioneer of Science, Davar, Speak of Action, 29 maggio 1938 See. A., con lei, Davar, che opera, il 29 maggio 1938 Edna Abramson, memoria fotografata: i primi medici yekke a Gerusalemme, Ynet, il 27 giugno 2014
סופיה גצובה
Utente:Camelia.boban/Sophia Getzova
בורגראנץ' סניף בורגראנץ' באשדוד סוג רשת מסעדות סיסמה "הכי ישראלי" מייסדים בארי סקופ ורון לפיד שנת הקמה 1972 חברת אם אורגד אחזקות משרד ראשי הצורן 4, נתניה ענפי תעשייה מזון מהיר מוצרים עיקריים מזון מהיר שווי שוק 40 מיליון (נמכרה ב-2006) הכנסות 145 מיליון (2005) אנשי מפתח אלי ויובל אורגד (בעלים) משה גבאי (מנכ"ל) אייל רז (סמנכ"ל תפעול) משה אפריים (סמנכ"ל שיווק) עובדים 1600 בורגראנץ' - אתר הבית | בורגראנץ' משלוחים, בורגראנץ' - אתר הבית (בhe-IL) בורגראנץ' היא רשת מזון מהיר הפועלת בישראל. הרשת מציעה ארוחות המבורגר הכוללות מנת המבורגר בלחמנייה עם שתייה ותוספות שונות. שאר מוצרי הרשת כוללים שניצלים, טבעות בצל, צ'יפס, חטיפי עוף למיניהם, קינוחים וסלטים. המתחרות העיקריות של החברה הן הרשתות האמריקאיות "מקדונלד'ס" ו"ברגר קינג". היסטוריה והווה בשנת 1972 נפתח הסניף הראשון של "בורגראנץ'" ברחוב בן יהודה בתל אביב על ידי בארי סקופ. באותה שנה פעלה בישראל רשת המבורגרים מתחרה אחת -וימפי. בשנת 1974 החלו רון לפיד (אחד מעובדי הסניף) ובארי סקופ בהרחבת הרשת, ובשנת 1978 הוקם סניפה השני של בורגראנץ' ברחוב אבן גבירול בתל אביב. הרשת זכתה להצלחה, סניפים רבים נפתחו, והתפריט הורחב. "בורגראנץ'" היא רשת מסעדות ישראלית. רוב הסניפים בעלי תעודת כשרות (למעט הסניפים הפתוחים בשבת). הרשת מעסיקה למעלה מ-1,500 עובדים (יותר מ-80% מהם בני נוער). המשרד הראשי של הרשת ממוקם בנתניה. הרשת נוהלה בשיטת הזכיינות עד לשלהי העשור השני של המאה ה-21, אולם מאז מרבית הסניפים שייכים לרשת ורק בודדים נותרו בזכיינות. בשנת 1999 רכשה חברה הדלק "פז" 74% מהבעלות על החברה, ובשנת 2001 השלימה את הרכישה. בשנת 2006 רכש את הרשת איש העסקים יוסי חושינסקי, מיזמי פארק העסקים "איירפורט סיטי". לאחר שנפטר חושינסקי ב-2008, עבר הניהול לידי מנכ"ל החברה, רמי אלעד. באוגוסט 2008 התברר שהרשת נקלעה לקשיים כלכליים והיא נמכרה לרשת "ברגר קינג" תמורת 25 מיליון ש"ח.[1] בסוף אוקטובר 2008 אישרה הממונה על ההגבלים העסקיים את עסקת המכירה.[2] במאי 2010 החליטה אורגד אחזקות, שבבעלותה הן הרשת בורגראנץ' והן הרשת המתחרה בורגר קינג (שמאז הספיקה לחזור לישראל כעבור חמש שנים) לאחד את סניפיה תחת המותג בורגראנץ', ובכך גדלו מספר סניפי בורגראנץ' ל-107 בכל רחבי הארץ[3] (ברגר קינג הושקה מחדש בישראל בשנת 2015 תחת זיכיון של פייר בסנינו[4]). באוקטובר 2011 זכתה הרשת במכרז להפעלה בלעדית של אזור המסעדה במתחם הדיוטי פרי בנמל התעופה בן-גוריון, ובכך גדל מספר סניפיה ל-109: האחד נמצא באולם "שחקים" הפתוח לציבור הרחב, והשני באזור הדיוטי פרי.[5] ביוני 2019 הפסידה בורגראנץ' במכרז מתחמי ההסעדה של רשות שדות התעופה, ובסוף 2019 צפויה הזוכה מקדונלד'ס להשיב את פעילותה במקום, 7 שנים לאחר ההפסד במכרז הקודם לטובת בורגראנץ'. בשנת 2016 החל שיתוף פעולה בין רשת "בורגראנץ'" לרשת "קופיקס", במסגרתו הוקמו סניפי "קופיקס" בתוך סניפי "בורגראנץ'".[6] מנכ"לים יוסי לובטון (2003-1999) שמוליק אפל (2006-2003) רמי אלעד (2008-2006) יוסי חושינסקי (בעלי החברה מתחילת 2006) רון לפיד משה גבאי תפריט מנת הדגל המזוהה עם הרשת היא ההמבורגר ה"ספרדי". ההמבורגר כולל קציצת בשר עם רוטב ספרדי חריף או פיקנטי בשילוב חמוצים ובצל כבוש. פריטים נוספים בתפריט, הייחודים לרשת הם ה"שוקופאי" (בצק מטוגן ממולא בקרם שוקולד), צ'יפס ה"זיגזג" וגם רוטבי "ברביקיו" ו"אלף האיים". המנה הסטנדרטית הנמכרת ברשת היא ארוחת ה"ראנץ'" שכוללת המבורגר עם ירקות, צ'יפס ושתייה. בין היתר רשת בורגראנץ' מזוהה עם ארוחת "הקומבינה" שכוללת ארוחה ממבחר מנות ההמבורגר, בתוספת צ'יפס, נקניקיות, טבעות בצל ושתייה. המנה מיועדת לשניים עד ארבעה אנשים. במסעדות הרשת נמכרות מנות לילדים הכוללות המבורגר, חטיפי עוף או נקניקייה, צ'יפס ושתייה. לרשת מגוון של כריכים וסלטים ששווקו עם גידול הביקוש לאוכל בריא, החל משנת 2006. בשנת 2012 הודיעה הרשת כי היא נכנסת לתחום ה"פרימיום" והחלה לשווק מנה בשם "ראנץ' סטייק אנטריקוט", אשר מורכבת מ־100% בשר אנטריקוט. את מרבית מוצרי היסוד עבור הרשת מייצרת אסם. בנוסף, קיימים סניפים גם של ראנץ' קפה – בית קפה חלבי עם קינוחים מתוקים ושתייה. גלריה הלוגו הקודם של בורגראנץ' סניף ראנץ' קפה בדיוטי פרי, נתב"ג סניף משולב של בורגראנץ' וקופיקס במתחם "שער העיר" בהרצליה ראנץ' בגדול ראנץ' בפיתה קישורים חיצוניים מדיה וקבצים בנושא בורגראנץ' בוויקישיתוף אתר הבית של החברה קובי בן-שמחון, בורגראנץ': עלייתה ונפילתה של הקציצה החלוצה, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2008 אחרי תשע שנים, בורגראנץ' מחליפה דובר, באתר TheMarker אחרי שבע שנים, בורגראנץ' תחליף את מקדונלד'ס בנתב"ג, באתר ynet אורלי גולדקלנג, אכלנו אותם: אלה תולדות הביסלי והבורגר ראנץ', באתר nrg‏, 24 באפריל 2015 הערות שוליים ↑ הילה רז, פז: קיימות אינדיקציות ברורות לפיהן בורגראנץ' עתידה להפסיק לפעול בימים הקרובים, באתר TheMarker‏, 14 באוגוסט 2008 ↑ אורה קורן, רונית קן אישרה את רכישת בורגראנץ' ע"י ברגר קינג, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2008 ↑ עדי דברת-מזריץ‏, הוופר יורד מהארץ, באתר וואלה! NEWS‏, 9 במאי 2010 ↑ מותג המזון המהיר ברגר קינג חוזר לפעול בישראל, גלובס, ‏2015-06-21 (בעברית) ↑ זוהר בלומנקרץ, TheMarker‏, לידיעת הטסים מנתב"ג: בורגראנץ' במקום מקדונלד'ס, באתר וואלה! NEWS‏, 2 באוקטובר 2011 ↑ אורנה יפת ונורית קדוש, דיל של המבורגר וקפה: בורגראנץ' וקופיקס משתפות פעלה, באתר כלכליסט, 27 בינואר 2016
Burgerranch è una catena israeliana di fast food , la catena offre pasti di hamburger in un panino, cotolette, patatine fritte, vari snack di pollo, deserte, insalata e varie bevande
עלי מחמוד אל-סולימאן Ali Mahmoud Al Suleiman אין תמונה חופשית לידה 1996 (גיל: 24 בערך) איסטנבול עיסוק סופר לאום טורקיה מקום לימודים אוניברסיטת דמשק https://www.imdb.com/name/nm11203196/
Ali Al Suleiman ( né en Istanbul, Turquie, en 1996) il est un écrivain et journaliste syrien et turc aussi Il est Traducteur turc à l'ambassade de Turquie à Beyrouth Les activités Il a terminé ses études en langue et littérature arabes à l'Université de Damas Participation à de nombreuses activités sociales organisées par des organisations non gouvernementales telles que la Qatar Charity Association Il est connu pour ses écrits sur des sites Web populaires aussi Il est suivi par de nombreuses personnes sur des sites de réseaux sociaux. Il travaille également comme interprète pour plusieurs séries turques célèbres avec la chaîne de télévision publique turque et traduit les séries en arabe du sultan Abdul Hamid II Références עלי מחמוד אל-סולימאן Ali Mahmoud Al Suleiman אין תמונה חופשית לידה 1996 (גיל: 24 בערך) איסטנבול עיסוק סופר לאום טורקיה מקום לימודים אוניברסיטת דמשק https://www.imdb.com/name/nm11203196/
עלי אל-סולימאן (בערבית: علي السليمان ; בטורקית: Ali Mahmutoğlu; נולד ב-1996 באיסטנבול, טורקיה) הוא סופר סורי-טורקי, פעיל ברשתות חברתיות ומתרגם טורקי-ערבי בשגרירות טורקיה בביירות [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11]
URL consultato il 30 agosto 2019. ↑ alialsuleiman.96, مَاذَا تَعْرِفُ عَنْ أَصْحَابِ رَسُولِ اللَّه؟, su ساسة بوست. URL consultato il 30 agosto 2019. ↑ (AR) المسلسل التركي "عبد الحميد".. أرقام قياسية وإقبال عالمي, su www.aljazeera.net. URL consultato il 30 agosto 2019. ↑ (AR) أبطال مسلسل "عبد الحميد الثاني": هدفنا إثارة فضول المشاهدين حول التاريخ, su ترك برس, 21 gennaio 2019.
עלי מחמוד אל-סולימאן, ברשת החברתית אינסטגרם עלי מחמוד אל-סולימאן, ברשת החברתית טוויטר עלי אל-סולימאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) ביוגרפיה באתר biyografya (באנגלית) ביוגרפיה באתר biyografya (בטורקית)
</img> Biografia sito Biyografya (באנגלית) Biografia sul sito di biyografya (בטורקית)
עלי אל-סולימאן (בערבית: علي السليمان ; בטורקית: Ali Mahmutoğlu; נולד ב-1996 באיסטנבול, טורקיה) הוא עיתונאי וסופר סורי-טורקי, פעיל ברשתות חברתיות ומתרגם טורקי-ערבי בשגרירות טורקיה בביירות.[1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22][23][24][25][26][27][28][29][30]
Ali Al Suleiman (in arabo : علي السليمان ; in turco : Ali Mahmutoğlu ) ( nel 1996 é nato a Istanbul in Turchia ) É scrittore e giornalista in molti canali televisivi come il canale "Al Jazeera Arabic" e siti web famosi , e traduttore turco a l'ambasciata turca in Libano [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20][21][22][23][24][25]
לימודיו ועבודתו
Biografia
הוא נסע ללבנון בשנת 2000 ולמד במשך 9 שנים, ואז חזר לסוריה לדמשק שם למד את דרכי ההכנה והאוניברסיטה באוניברסיטת דמשק במחלקה לשפה ערבית וסיים את לימודיו בשנת 2016.[31][32][33][34][35][36][37][38][39]
Partecipa a numerosi eventi sociali organizzati da organizzazione non profit Come la carità del Qatar.[1][2][3][4][5][6][7][8] È anche traduttore di molte famose serie tv turche del canale trt1 e della serie di Sultan Abdul Hamid II in arabo.[9][10][11][12]
מלחמת מנהיגות אזורית בין טורקיה לסעודיה [47][48][49][50] מחקרים אסלאמיים מקוראן וחדית '[51][52][53] מאמריו של אלי אל סולימאן[54][55][56]
Guerra di leadership regionale tra Turchia e Arabia Saudita [1][2][3] Studi islamici dal Corano e Hadith [4] Articoli di Ali Al Suleiman [5]
מקורות
fonti
שמי (שמעון) זרחין (נולד ב-9 באוגוסט 1961) הוא במאי קולנוע, תסריטאי וסופר ישראלי. זוכה שלושה פרסי אופיר ופרס משרד החינוך והתרבות לקולנוע לשנת 1996.
Vincitore di tre Ophir Awards e del Ministry of Education and Culture Award for Film nel 1996.
שמי זרחין מלמד כתיבת תסריטים ובימוי בבית הספר סם שפיגל בירושלים למן הקמתו. במסגרת זו חנך עשרות רבות של סרטי סטודנטים, ובהם הסרטים הקצרים "סוסי ים" (ניר ברגמן), "ל"ג בעומר" (שרון עמרני), "חינה" (עידן הובל), "חיילת בודדה" (טליה לביא).
Shemi Zarhin insegna sceneggiatura e regia alla Sam Spiegel School di Gerusalemme, ha diretto numerosi spot pubblicitari e diversi episodi di serie televisive, e ha lavorato come consulente su molte sceneggiature (inclusa la serie Homeland che è basata sulla serie televisiva israeliana Hatufim ).
במרץ 2009 זכה בפרס לנדאו לאמנויות הבמה לשנת 2008 בתחום בימוי הקולנוע העלילתי.[2]
Nel marzo 2009 ha vinto il Premio Landau per le arti dello spettacolo per la sua carriera di regista.
ספרו הראשון, "עד שיום אחד", יצא לאור במאי 2011 בהוצאת "כתר", זכה לביקורות טובות ובתוך שבועיים התמקם בראש רשימת רבי המכר. הספר זכה ב"פרס סטימצקי" על היותו אחד משלושת ספרי המקור המצליחים ביותר ב-2012. הספר תורגם לאנגלית וראה אור בסתיו 2013 בהוצאה האמריקאית New Vessel ונכלל ברשימת "הספרים הטובים ביותר לשנת 2013" של מספר כתבי עת אמריקאים.[3]
Il suo primo romanzo, Finchè un giorno (Spider&Fish, 2018) ", è stato pubblicato in Israele dalla casa editrice Keter ed in due settimane è arrivato in cima alla lista dei bestseller con più di 100.000 copie vendute. Ha vinto il Premio Steimatzky, i Publishers Association's Gold and Platinum Prizes, il Kugel Prize, il Words Without Borders Best Book e il World Literature Today Best Book. Il romanzo è stato tradotto in inglese ed è stato pubblicato nell'autunno del 2013 dall'editore americano New Vessel Press.
ביוגרפיה
Biografia
פילמוגרפיה
Filmografia parziale
ג'קי (1990) - תסריטאי. סיפורי תל אביב (1992) - תסריטאי. בובה מתי (קלטת ילדים עם מתי כספי), (1992) - במאי, תסריטאי. לילסדה, (1995) - במאי, תסריטאי. מסוכנת (1998) - במאי, תסריטאי. סודות משפחה (1998) - תסריטאי. האשה האחרת (סדרת טלוויזיה) (2000) - במאי. הכוכבים של שלומי, (2003) - במאי, תסריטאי. אביבה אהובתי (2006) - במאי, תסריטאי. נודל (2007) - תסריטאי. העולם מצחיק (2012) - במאי, תסריטאי. המילים הטובות (2015) - במאי, תסריטאי.
Dangerous Acts (1998) - regista, sceneggiatore. Bonjour Monsieur Shlomi (2003) - regista, sceneggiatore. Aviva My Love ( 2006 ) - regista, sceneggiatore.
סיפורת
Bibliografia
עד שיום אחד, הוצאת כתר 2011 אח שלי איוב, הוצאת כתר 2017
Opere in ebraico: עד שיום אחד, Keter, 2011 אח שלי איוב, Keter, 2017 Traduzioni in inglese: Some Day, New Vessel Press, 2013, Traduzioni in italiano: Finchè un giorno, Spider&Fish, 2018,
קישורים חיצוניים
Collegamenti esterni
שמי זרחין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) שמי זרחין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית שמי זרחין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי שמי זרחין, באתר AllMovie (באנגלית) שמי זרחין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" רשימת הפרסומים של שמי זרחין, בקטלוג הספרייה הלאומית ליאת רון, ‏שמי זרחין | במאי, באתר גלובס, 1 בינואר 2009 צור ארליך, שירים שמי-כבר: עם שמי זרחין על השירה שבקולנוע והקולנוע שבפרוזה, 18 ביוני 2011 ניר וולף, ‏חי בספר, באתר "ישראל היום", 8 ביולי 2011
Shemi Zarhin sul sito web IMDb. Shemi Zarhin sul sito web Mubi
זרחין נולד וגדל בטבריה. בתקופת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, כתב וביים את סרטו הקצר "הקסם האחרון של סבא" וזכה בפרסים עליו.
Zarhin è nato e cresciuto a Tiberiade e ha studiato presso il Dipartimento di Cinema dell'Università di Tel Aviv.
סרטו הראשון באורך מלא, "לילסדה" (1995) זכה בפרס התסריט בפסטיבל הבינלאומי של מונטריאול והשתתף בלמעלה מ-200 פסטיבלים ברחבי העולם.
Il suo primo lungometraggio, Leylasede (1995 ), ha vinto il premio per la Miglior sceneggiatura al Montreal International Film Festival e ha partecipato a più di 200 festival in tutto il mondo.
סרטו "מסוכנת" (1998), שנכתב במיוחד עבור גילה אלמגור ומשה איבגי, זכה בשבעה פרסי אופיר, בהם פרס הבימוי.
Il suo film Dangerous Acts (1998) ha vinto sette Ophir Awards, noti come gli Oscar israeliani, compreso il Premio alla Miglior regia.
סרטו "הכוכבים של שלומי" (2003) זכה ב-20 פרסים ואותות הוקרה בפסטיבלים בינלאומיים שונים ברחבי העולם (בהם פרס אהוב הקהל בוואיאדוליד שבספרד; פרס הסרט, פרס התסריט, פרס איגוד המבקרים פיפרסקי ופרס ההומאניות של ארגון הכנסיות בפסטיבל פסטרויה פורטוגל; פרסי הסרט והבימוי במוסקבה; פרס הסרט בג'יפוני איטליה; ופרסים אחרים בארצות הברית, פולין, צ'כיה, גרמניה, שוודיה ועוד). הסרט זכה להפצה מסחרית בבתי קולנוע בארצות הברית, צרפת, סינגפור ועוד.
Il suo Bonjour Monsieur Shlomi (2003) ha vinto più di venti premi e festival internazionali in tutto il mondo tra cui il Grifone d'Oro al Giffoni Film Festival[1]. Nel 2006, il suo quarto film Aviva My Love, girato principalmente a Tiberiade, la città della sua infanzia, ha vinto l'Ophir Award per la regia e la sceneggiatura, il premio per la Miglior sceneggiatura al 42° Festival Internazionale del Film di Chicago e al Shangai International Film Festival.
בעקבות הפיגוע פשטו לוחמי מג"ב על בית של קרובי המחבל במחנה שועפאט, שם הותקפו על ידי אחד מקרובי המשפחה, שנעצר ונלקח לחקירה. בנוסף נלקחו מסמכים מהבית.[15] השב"כ זימן לחקירה את וויסאם, אחיו של אבו שח'ידאם, יחד עם מספר צעירים ממסגד אל-אקצא וכמה תלמידות ללימודי אסלאם במסגד אל-אקצא.[16][17]
Dopo l'attacco, gli agenti della polizia di frontiera hanno fatto irruzione nella casa dei parenti del terrorista nel campo di Shuafat, dove sono stati attaccati da uno dei parenti, che è stato arrestato e portato per essere interrogato. Inoltre, sono stati prelevati documenti dalla casa. [1] Il GSS ha convocato Wissam, il fratello di Abu Shahidam, per interrogarlo, insieme a un certo numero di giovani della Moschea di Al-Aqsa e diversi studenti che studiano l'Islam nella Moschea di Al-Aqsa [2] [3]
חמאס שיבח את הפיגוע בשערי הר הבית והכיר בתפקידו של המחבל בזרוע המדינית שלו.[18] ארגון הטרור חזבאללה בירך אף הוא על הפיגוע, ואמר שהוא "תגובה טבעית לפשעיה של ישראל נגד העם הפלסטיני".[19] בן המחבל הגיב גם הוא לפיגוע ממקומו, בכותבו: "חיית כאריה ומתת כאריה; מודה לאללה, בן השהיד".[20] לאחר תפילת הערב במסגד בשועפאט, יצאה ממנו תהלוכת תמיכה בחמאס ובפרט בגדודי עז א־דין אל־קאסם לכיוון בית המחבל. בתהלוכה נישאו דגלי חמאס, ונקראו קריאות דוגמת "אנחנו אנשי מוחמד דף" (מפקד הגדודים האמורים) ו"לירושלים הולכים שהידים במיליונים".[21] במסגרת ההפגנה אירעו עימותים עם שוטרים כולל השלכת אבנים מצד המפגינים.[22]
[3] Dopo le preghiere serali nella moschea di Shuafat, da lui è uscito un corteo di sostegno ad Hamas e in particolare alle Brigate Izz ad-Din al-Qassem in direzione della casa del terrorista. Nella processione sono state portate le bandiere di Hamas e sono stati letti canti come "Noi siamo gli uomini di Muhammad Daf " (comandante dei suddetti battaglioni) e "I martiri vanno a Gerusalemme a milioni". [4] Nell'ambito della manifestazione ci sono stati scontri con la polizia, compreso il lancio di pietre da parte dei manifestanti.
במקביל, הגיעו מאות ישראלים, מצעירי מפלגת הציונות הדתית, תנועת אריאל, צעירי הליכוד, אם תרצו, לך ירושלים ונוער הריבונות לצעדת מחאה עם דגלי ישראל שיצאה משער יפו לכותל המערבי, דרך השוק וזירת הפיגוע שאירע בשעות הבוקר.[23] מאות הצועדים עצרו במקום הפיגוע לאמירת תהילים והמשיכו לתפילה בכותל המערבי. בין הצועדים היו חברי הכנסת אורית סטרוק ושמחה רוטמן, ממפלגת הציונות הדתית.
Allo stesso tempo, centinaia di israeliani, membri del Partito Sionista Religioso, del movimento Ariel, della gioventù del Likud, di Lech Yerushalayim e della Gioventù della Sovranità, hanno partecipato a una marcia di protesta con bandiere israeliane marciando dalla Porta di Giaffa verso il Muro Occidentale, attraverso il mercato e il luogo dell'attentato. [1] Centinaia di manifestanti si sono fermati sul luogo della recita del Salmo e hanno continuato a pregare al Muro Occidentale. Tra i manifestanti c'erano i parlamentari Orit Struck e Simcha Rotman, del Partito Sionista Religioso .
פיגוע הירי בשער השלשלת שבעיר העתיקה בירושלים התרחש ב־21 בנובמבר 2021: המחבל, שהשתייך לזרוע המדינית של חמאס בשועפאט,[1] פתח בירי ופגע בחמישה. אחד מהם[2][3] מת מפצעיו בבית החולים, וארבעה אחרים נפצעו – שני אזרחים ושני לוחמי משמר הגבול שהרגו את המחבל.[4]
L'attentato alla Porta delle Catene nella Città Vecchia di Gerusalemme è avvenuto il 21 novembre 2021 : il terrorista, che apparteneva al braccio politico di Hamas a Shuafat, [1] ha ha aperto il fuoco e ne ha colpiti cinque. Uno di loro è [2] [3] è morto per le ferite riportate in ospedale e altri quattro sono rimasti feriti: due civili e due combattenti della polizia di frontiera che hanno ucciso il terrorista. [4]
המחבל התחמש בתת-מקלע מסוג ברטה M12 ובסכין. בסמוך לשעה 9 הוא פתח באש לעבר יהודים באזור שער השלשלת, ובתגובה הוא נורה למוות בידי לוחמי משמר הגבול. כוחות הביטחון ערכו מרדף אחר חשוד ערבי שככל הנראה סייע למחבל וניסה אף לדקור. כחלק מהמצוד, המשטרה סגרה את כל העיר העתיקה ואת הר הבית ופרסה מחסומים.[11][12]
Verso le 9, ha aperto il fuoco sugli ebrei nella zona della Porta delle Catene, e in risposta è stato ucciso da agenti della polizia di frontiera. Le forze di sicurezza hanno inseguito un sospetto arabo che a quanto pare ha aiutato un terrorista e ha persino cercato di pugnalarlo. Durante la caccia, la polizia ha chiuso l'intera Città Vecchia e il Monte del Tempio e ha istituito posti di blocco.
הפצועים פונו לבתי חולים בירושלים. אחד הפצועים, אליהו קיי,[1][2][13] בן 26, עולה חדש מדרום אפריקה, אשר למד בישיבה ושירת בצנחנים כחייל בודד,[14] נפגע באורח אנוש ומת מפצעיו בבית החולים הדסה הר הצופים. ארבעה אחרים נפצעו אך שרדו את האירוע – שני אזרחים ושני לוחמי משמר הגבול שהרגו את המחבל.[5]
I feriti sono stati evacuati negli ospedali di Gerusalemme. Uno dei feriti, Eliyahu Kay, [1] [2] [3] 26 anni, un nuovo immigrato dal Sud Africa, che ha studiato in una yeshiva e ha prestato servizio nei paracadutisti come soldato solitario, [4] è stato ferito a morte ed è morto all'ospedale Hadassah sul Monte Scopus . Altri quattro sono rimasti feriti ma sono sopravvissuti all'incidente: due civili e due combattenti della polizia di frontiera che hanno ucciso il terrorista.
דרור אֵידָר (לשעבר כהן; נולד ב-19 ביולי 1967) הוא שגריר ישראל באיטליה לשעבר, פובליציסט, חוקר ספרות ותרבות, מבקר ועורך, מומחה לספרות עברית והשוואתית ומוזיקאי.
Dror Eydar (nato il 19 luglio 1967) è un ex ambasciatore israeliano in Italia, pubblicista, ricercatore letterario e culturale, critico ed editore, esperto di letteratura ebraica e comparata e musicista .
בשנת - 2017 מונה לעורך מדור הדעות של העיתון "ישראל היום".[6].
Nel 2017, è stato nominato editorialista della sezione opinioni della stessa testata giornalistica.[1] Prima di lavorare per Israel Hayom, Eydar ha pubblicato opinioni e articoli di critica per Haaretz[2] e Makor Rishon.[3]
בספטמבר 2018 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפועלו כשר החוץ, למנות את אידר לשגריר ישראל באיטליה.[7] אידר נכנס לתפקיד בספטמבר 2019,[8] וסיים אותו בספטמבר 2022.
Nel settembre 2018, il primo ministro Benjamin Netanyahu, ha nominato Dror Eydar Ambasciatore di Israele in Italia e San Marino[1]. Dror Eydar è entrato in carica nel settembre 2019[2] ed ha terminato il suo mandato nel 2022.
אידר אב לילדים. מתגורר ברחובות.
Eydar ha due figli. Vive a Rehovot .
ספריו
Pubblicazioni
אלתרמן - בודלר, פריס - תל אביב: אורבניות ומיתוס בשירי "פרחי הרע" ו"כוכבים בחוץ", הוצאת כרמל, 2003 אחרון משוררי האלוהים: מיתוס, אתוס ומיסטיקה ביצירתו של יוסף צבי רימון, הוצאת מאגנס, 2009
“Alterman – Baudelaire; Paris – Tel Aviv: Urbanism and Myth in the Poetry of Nathan Alterman and Charles Baudelaire”, 2003 (in ebraico).[1] “The Last of the Lord’s Poets: Myth, Ethos and Mysticism in the Literary Works of Yosef Zvi Rimon”, 2009 (in ebraico).[2]
קישורים חיצוניים
Link esterni
מכּתביו:
Articoli
↑ "כשאמי סובבה על ראשי תרנגול" / דרור אידר ↑ ברק רביד, פובליציסט בכיר ב"ישראל היום" מועסק ע"י משרד רה"מ, באתר הארץ, 8 בפברואר 2012; דרור אידר, להד"מ, "ישראל היום", 29 ביוני 2012 דרור אידר, מופרך בעליל, "העין השביעית", 24 ביולי 2012 ↑ למשל: ברוכים הבאים לפוליטביורו, באתר ישראל היום, 9 בדצמבר 2011. "נכון, אבל": מה מעצבן את "ידיעות"?, "ישראל היום", 8 במאי 2012 להסיר את המסווה, באתר "ישראל היום", 14 בנובמבר 2011 ↑ אלכסנדר כץ, התקרית בכנס אילת: נשקלת אפשרות לא לזמן את ד"ר דרור אידר בשנה הבא, באתר ביזפורטל‏, 5 בנובמבר 2012 ↑ זוכים בפרס לביקורת התקשורת שנת 2014 באתר האגודה לזכות הציבור לדעת ↑ יונתן כיתאין, ‏עוד שינויים ב"ישראל היום": דרור אידר מונה לעורך הדעות, באתר גלובס, 15 ביוני 2017 ↑ טל שניידר, ‏שגריר ישראל החדש באיטליה: מכותבי ישראל היום דרור אידר, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2018 ↑ ממשלת איטליה אישרה: ד"ר דרור אידר - שגריר ישראל הבא ברומא, באתר ישראל היום, 16 ביולי 2019
↑ (HE) מבט כללי | ישיבה תיכונית- מדרשית נעם אורט כפר סבא, su midrashiatnoam.co.il. ↑ Dr. Dror Eydar Ambassador of Israel to Italy, su economia.uniroma2.it.
אידר נולד למשפחה שעלתה לישראל מאיראן בשנת 1951[1]. למד במדרשית נעם. לאחר תקופה של לימודים בישיבת שבי חברון, התגייס לצה"ל ואת שירותו עשה כחובש קרבי בחטיבת גולני.
Dror Eydar è nato in Israele in una famiglia ebraica emigrata dall'Iran nel 1951. Diplomatosi presso la yeshiva tichonit Midrashiat Noam,[1] Eydar ha continuato i suoi studi ebraici nella Yeshiva Mercaz HaRav di Gerusalemme e nella Yeshiva Shavei Hebron. Durante il periodo di leva nelle forze di difesa israeliane, Eydar ha prestato servizio come medico da combattimento nella Brigata Golani.[2]
בשנת 1999 סיים תואר שני בספרות מאוניברסיטת בר-אילן. כותרת עבודת התזה שלו הייתה "שארל בודלר ונתן אלתרמן: העיר כמרחב פיוטי: עיון משווה בין פרחי הרע לכוכבים בחוץ". בשנת 2003 קיבל תואר דוקטור בספרות מאוניברסיטת בר-אילן, על עבודה שכותרתה "ראשית השירה הדתית המודרנית בארץ ישראל: מיתוס, אתוס ומיסטיקה ביצירתו של יוסף צבי רימון" בהנחיית פרופ' הלל וייס ופרופ' אבידב ליפסקר.
Nel 1999 si è laureato con un master in lettere presso l'Università di Bar-Ilan . Il titolo della sua tesi era " Charles Baudelaire e Nathan Alterman : la città come spazio poetico: uno studio comparativo tra i fiori del male e le stelle fuori ". Nel 2003 ha conseguito il dottorato in lettere presso l'Università di Bar-Ilan, per un'opera intitolata "The Beginning of Modern Religious Poetry in the Land of Israel: Myth, Ethos and Mysticism in the Work of Yosef Zvi Rimon " sotto la guida del Prof. Hillel Weiss e Prof. Avidev Lipsker .
דרור אידר לימד במחלקה לתאוריה והיסטוריה בבצלאל ובמכללה למדינאות. כמו כן, לימד גם בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן. הוא חבר מערכת כתבי-העת "דימוי" ו"נתיב". והחליף את משה שמיר כעורך המוסף הספרותי של כתב העת "נתיב". שימש גם פרשן ופובליציסט בעיתון "ישראל היום". פרסם מאמרים בתחומי הספרות, ביקורת תרבות, חברה ופוליטיקה, וכן שירים וסיפורים קצרים בכתבי עת ספרותיים ובעיתונות היומית.
Quattro anni dopo, nel 2003, Eydar ha conseguito un dottorato di ricerca in letteratura ebraica presso l’Università Bar-Ilan, sotto la supervisione dei professori Hillel Weiss e Avidov Lipsker, terminato con la pubblicazione del libro “The Last of the Lord’s Poets: Myth, Ethos and Mysticism in the Literary Works of Yosef Zvi Rimon”.
שני ספריו של אידר עוסקים ביוצרים מן השירה הישראלית המוקדמת ומגלים ביצירתם פנים חדשות שיש להן השלכות רעיוניות. בספרו "אלתרמן - בודלר, פריס - תל אביב", הבליט אידר את היסוד הארצישראלי והציוני בספרו של נתן אלתרמן "כוכבים בחוץ". שירתו האורבנית של אלתרמן בספר זה, שנכתבה על רקע בניין תל אביב וההתיישבות הציונית בארץ, מבוארת תוך השוואה ניגודית לשירתו האורבנית הדקדנטית של המשורר הצרפתי שארל בודלר, "המשורר האורבני הראשון". בספר השני, "אחרון משוררי האלוהים", עיבד אידר את עבודת הדוקטורט שלו. בעבודה זו הוא עוסק במשורר הדתי יוסף צבי רימון שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-20. במבוא לספר עומד אידר על המתח בין רימון, הדתי שהעמיד את אלוהים במרכז יצירתו, לבין החברה שסבבה אותו, אנשי העלייה השנייה. מוטיבים אלה - "רצח האלוהים" בתרבות ההגמונית של תנועת העבודה ושל הדרת המאמינים באלוהים מן הזרם המרכזי של היצירה העברית ויתר מוקדי ההשפעה בחברה הישראלית - רווחים בכתיבתו הפובליציסטית של אידר עצמו. גילוייו החדשים המרכזיים של הספר נוגעים לתפיסתו הסמויה של רימון את עצמו כגילום של משיח בן יוסף. אידר מצביע על רמזים לכך המצויים הן בשירים של רימון, מהם שירים גנוזים, הן במשמעות שיצק רימון לקורות חייו ולפציעתו בידי ערבים.
In questo libro, attraverso un analisi della storia della Seconda e Terza Aliyah nei primi tre secoli del XX secolo in Terra di Israele, Eydar ha dimostrato come grandi dibattiti della società israeliana di oggi (come la tensione tra religione e Stato; le tensioni sociali tra i vari gruppi che caratterizzano la società ebraica; le tensione tra tradizione e innovazione; i conflitti tra ebrei e arabi; le relazioni tra i partiti israeliani di destra e sinistra) siano iniziati esattamente in quel periodo storico. Tra il 2004 e il 2010, Eydar ha insegnato diversi corsi in maniera discontinua presso il Dipartimento di Teoria e Storia dell’Accademia di belle arti Bezalel di Gerusalemme,[1] presso la Facoltà di Scienze Politiche e la Facoltà di Scienze Sociali dell’Università Bar-Ilan di Ramat Gan.[2]
אידר הועסק על ידי השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון כפרילנסר המסייע בכתיבת נאומים והרצאות וכיועץ לענייני נוצרים אוונגליסטים.[2].
Nel 2009, Eydar è stato assunto dall'allora Ministro degli Affari Strategici Moshe Ya'alon, successivamente nominato Ministro della Difesa e già capo di stato maggiore della difesa, come libero professionista addetto alla scrittura di discorsi ufficiali.[1]
כפובליציסט ב"ישראל היום" הוא נוהג להעביר ביקורת נוקבת על הטיות פוליטיות באמצעי תקשורת בישראל בכלל ובידיעות אחרונות בפרט[3] בכנס אילת לעיתונות שנערך ב-2012, התבטא, כי עיתון הארץ הוא "עיתון בבעלות משפחה שתמכה במשטר הנאצי", כשהוא רומז לכך שקבוצת דומונט, המחזיקה ברבע מהבעלות על העיתון, שיתפה פעולה עם הנאצים. האמירה עוררה תגובות קשות ואידר התנצל.[4].
Eydar è stato membro del comitato editoriale delle rivista Dimmui[1] e direttore della rivista bimestrale di pensiero politico, società e cultura Nativ.[1] Dal 2007, ha iniziato a scrivere una colonna settimanale per il quotidiano Israel Hayom[2].
החל מ-2014, כיהן כחבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, ובאותה שנה זכה בפרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת.[5].
A partire dal 2014 Eydar è stato membro dell'Israeli Council for Culture and the Arts e nello stesso anno ha vinto il Premio Abramovich per la critica dei media dell'Association for the Public's Right to Know.[1]
במהלך השנים נמנע מלעסוק בענייני ציבור, למעט מקרים יוצאי דופן, כגון בשנת הקמת תנועת 'דגל התורה' אז שימש כשלוחו של חמיו מייסד התנועה הרב שך בכל העניינים הקשורים להקמת והצלחת התנועה החדשה. כמו כן, קודם הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001 פרסם העיתון יתד נאמן את הכרעתו להצביע לאריאל שרון, למרות שההליכה לקלפי אינה למטרת בחירה במפלגה חרדית[7].
costituzione del movimento Degal HaTorah , era emissario del suocero, fondatore del movimento, Rabbi Shach , in tutte le questioni relative alla costituzione e al successo del nuovo movimento . Inoltre , prima delle elezioni straordinarie per il primo ministro - 2001 , il quotidiano Yad Naman ha pubblicato la sua decisione di votare per Ariel Sharon , anche se andare alle urne non è finalizzato all'elezione di un partito ultraortodosso [1].