A primeira páxina no libro da Biblia na linguaTamil, que foi publicado o 1723.
העמוד הראשון בספר תנ"ך בשפה הטמילית, שיצא לאור בשנת 1723.
הַמִּקְרָא ou הַתַּנַ"ךְ (iniciais de aVera, nביאים ecomoתובים) refírese ó conxunto de libros que constitúen as Sagradas Escrituras e forman un punto fundamental do Xudaísmo, pois reúne as principais escrituras de normas e costumes do pobo hebreo, con libros que son máis vallos ca outros, hxa vista que o seu contido non foi producido nun período de tempo único, e ben así o contido canonizado comezou a ser feito da época do Segundo Templo período e foi rematada en torno ó ano 200 d.e.c[1].
הַמִּקְרָא או הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) הוא קובץ הספרים המהווים את כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות[1], ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך נסתיימה לפני תחילת הספירה הנוצרית[2]. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת, ותהליך הקאנוניזציה של התנ"ך החל בתחילת תקופת בית שני והושלם סביב שנת 200 לספירה[3].
A lingua na que foros escritos os libros é hebreo antigo, pero contén unha parcela de pasaxes en arameo bíblico.
שפת ספרי המקרא היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.
As escrituras sagradas forman o centro da cultura xudaica durante tádala súa existencia, e tamén produciron un efecto profundo noutras relixións e culturas, principalmente no Occidente. Tanak está incluso nas escrituras do Cristianismo, no que é referido e constitúe a maior parte do Antigo Testamento. No Islam, o Tanak non considerado un libro sagrado do canón, pero é posible atopar as súas influencias nalgúns contos do Corán e da tradición musulmá: algunhas da shistorias da Biblia aparecen no Corán, aínda que narradas de forma distinta.
התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. ספרי התנ"ך הם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, שם הם מכונים הברית הישנה ונוסף עליהם נדבך המכונה הברית החדשה. בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן המקרא בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי המקרא מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.
O Tanak, inserto na biblia cristiá, é unha parte importantísima do libro máis vendido no mundo[1], sendo traducido para varias linguas.
התנ"ך בשילוב עם הברית החדשה (ביבליה), הוא הספר הנמכר ביותר בעולם[4], והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.
Un Rolo de Torá aberto na paraxá Pinghás. O apontador repousa con indicación dos versos da Festa dos tabernáculos.
ספר תורה הפתוח בפרשת פינחס. היד מצביעה על פסוקי חג הסוכות.
Un Sefer Torá é unha cópia completamente feita á man en pergamiño sobre o cal se atopa o texto da Torá na súa totalidade, é dicir, dende o primeiro libro, Xénese, ata o último, Deuteronomio. Os sfarim son gardados nun sitio especial, chamado hegal ou arón hakódesh, nunha esnoga. Un rolo de Torá é considerado como o máis sagrado obxecto na relixión xudaica, para o cal son reservadas especiais honra e coidado.
ספר תורה הוא מגילת קלף שעליה כתובה התורה בשלמותה, מתחילת ספר בראשית ועד סוף ספר דברים. את ספרי התורה שומרים בארון קודש שבבית הכנסת. ספר תורה נחשב לתשמיש הקדושה הקדוש ביותר ביהדות, ונוהגים בו כבוד מיוחד והידור רב. בשמחת תורה, בו מסיימים את קריאת התורה, נוהגים לרקוד עם ספרי התורה.
Informacións sobre a guenizá en Ramat Gan
שלט הסבר בקשר לגניזה ברמת גן
O termo guenizá (גניזה) designa un sitio destinado a manter artefactos sagrados que nos máis se amosan adecuados ó uso de ritual, unha vez que xa non se pode recoñecerllelo carácter de santidade, e tamén non se lles é posible dar un tratamento de obxecto común, ou do cotián. Actualmente, adóitase na súa maioría usar para o almacenamento de libros sagrados. Os documentos gardados na guenizá tamén son referidos polo termo.
גניזה היא שמירת חפצים מקודשים שיצאו מכלל שימוש פולחני, ומאחר שדבקה בהם קדושה אין להשתמש בהם לצורכי חולין. בימינו גונזים בעיקר ספרי קודש. המקום בו טומנים את הכתבים שנגנזו מכונה אף הוא גניזה.
Cando tiña 14 anos, foi descuberto polo cazatalentos Bart.
כשהיה בן 14 אותר בארט על ידי מאתר כישרונות (סקאוטר).
Jordan Kyle Barrett, nado o 2 de decembro de 1996, é un modelo de Australia.
ג'ורדן קייל בארט (באנגלית: Jordan Kale Barrett; נולד ב-2 בדצמבר 1996) הוא דוגמן אוסטרלי.
Salomon Israel Cherezli, nado en Xerusalén o 20 de marzo de 1878 e finado o 27 de marzo de 1938, foi un libreiro, editor, tradutor, escritor e xornalista xudeu, figura central da cultura en xudoespañol do Xerusalén na primeira metade do século XX.
שלמה ישראל שֶׁירֶיזלי (בראשי תיבות: שַיִ"ש; בלועזית: Salomon Israel Cherezli; 20 במרץ 1878 – 27 במרץ 1938) היה מו"ל, מתרגם, סופר ועיתונאי ביישוב. דמות מרכזית בתרבות הלאדינו בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20.
Naceu no seo dunha familia da elite sefardi, orixinaria de Serres (Grecia ), de aí lle vén o seu nome. Seu pai era rabino e súa nai era tamén filla de rabino, xefe do comité sefardi de Xerusalén.
שלמה ישראל שיריזלי נולד בשנת 1878 בירושלים למשפחה יהודית-ספרדית מיוחסת שמוצאה מהעיר סרס (ביוון של ימינו), ומכאן שמה. אביו הרב רפאל ישראל היה ממייסדי וגבאי בית החולים משגב לדך. אמו לונה ריקה הייתה בת הרב יוסף מרדכי מיוחס, שהיה שד"ר ועד העדה הספרדית בירושלים להודו, ונכדת הרב יוסף בכור ויטאל, ממקובלי בית-אל.
Cherezli estudou nun cheder , e a continuación nunha escola da Alizanza Israelita Universitaria. De novo foi membro de círculos sefardis para a promoción do hebreo, e implicouse nas actividades do sionismo hebreo.
שיריזלי למד בתלמוד תורה של היישוב הספרדי ולאחר מכן בבית ספר של כל ישראל חברים. הוא היה חבר בחוגים של צעירים ספרדים בעד השפה העברית ועסק בפעילות ציונית-עברית מגיל צעיר.
No ano 1898 estableceu unha librería e estivo entre os pioneiros en distribuír literatura secular na cidade. En 1901, xunto con Taragan Ben-Siyón fundou a revista bisemanal Güerta de Yerushaláyim que se mantivo durante un ano, e onde se publicaron colectáneas de traducións de novelas europeas. En 1904 mercou xunta Taragan a imprenta de Eliezer Ben-Yehuda, converténdose en editor dos periódicos dirixidos por Ben-Yehuda HaZvi e Haskafa e o primeiro volume do seu dicionario.
שירזלי עסק מנעוריו בכתיבה ותרגום בלאדינו, השפה העיקרית של היישוב הספרדי בארץ ישראל ושל קהילות ספרדיות אחרות באימפריה העות'מאנית. בשנים 1889-1890 פרסם שלוש חוברות של כתב עת ספרותי בלאדינו בשם "ליברו די פאסאטיימפו" ("ספר לשעת הפנאי") שכלל סיפורים מתורגמים. בשנת תרנ"ט (1898) ייסד חנות ספרים וספרייה של ספרות חול והומור בעברית ובצרפתית בירושלים. בכך היה בין החלוצים להפצת ספרות חילונית בעיר. בשנת 1901, ביחד עם בן ציון טרגן, ייסד כתב-עת ספרותי דו-שבועי בלאדינו בשם "גואירטה די ירושלים" ("גינת ירושלים"), שהופיע במשך כשנה וכלל בעיקר תרגומים ללאדינו של ספרות יפה אירופית. בשנת 1904 רכש, בשותפות עם טרגן, את בית הדפוס של אליעזר בן-יהודה והיה למו"ל של עיתוני בן-יהודה ("הצבי" ו"השקפה") ושל הכרכים הראשונים של מילון בן יהודה. לאחר שנה טרגן ירד למצרים ושיריזלי נותר הבעלים היחיד של בית הדפוס. בשנת תרס"ט (1909) ייסד את עיתון "הפרדס" (איל פאראדיזו / דער פארדעס) שיצא לאור בשלוש מהדורות בשפות עברית, לאדינו ויידיש.
Como editor foi un dos primeiros en publicar literatura secular en Xerusalén, que publicou literatura secular. Publicou maioritariamente en xudeoespañol e xunto con Moshé Azriel era o principal editor de libros ladinos na cidade. A produción da súa casa editorial consistía basicamente en novelas e historias que se publicaran serializadas na prensa de Esmirna propiedade de Alexandre Ben Guiat e que na súa maioría eran traducións da mellor literatura internacional.
בעבודתו כמו"ל היה שיריזלי מראשוני המו"לים בירושלים שהוציאו לאור ספרות חילונית. עיקר הספרים היו בלאדינו, ושיריזלי היה אחד משני מפיצי ספרות הלאדינו הגדולים בירושלים (ביחד עם משה עזריאל). עיקר ספרי הלאדינו שהדפיס היו מהדורות של רומנים וסיפורים שפורסמו בהמשכים בעיתונות הלאדינו שבבעלות אלכסנדר בן-גיאת באיזמיר, רובם תרגומים ממיטב ספרות העולם. בנוסף הדפיס ספרות חול וספרות רבנית בעברית.
Tamén escribiu literatura orixinal e traducións, e serviu como correspodente en Xerusalén da prensa ladina de Turquía e Grecia.
שירזילי עסק גם בתרגום ללאדינו ובכתיבה בלאדינו ובעברית בעצמו וכמו כן שימש בתור הכתב הירושלמי של עיתוני לאדינו מערי טורקיה ויוון.
Traxectoria
ביוגרפיה
Durante a Primeira Guerra Mundial as autoridades otománs obrigárono a vender a súa casa editora. Tivo que servir tamén no exército otomán en Anatolia e no tempo libre ensinaba hebreo na comunidade xudía. Tras a guerra volveu a Xerusalén e estableceu unha pequena librería e implicouse en actividades de caridade e fundou unha asociación para proporcionar tratamento médico aos pobres.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה אולץ על ידי הממשל העות'מאני למכור את בית הדפוס. היה חבר מטעם העדה הספרדית בוועדה המקומית לשיתוף פעולה עם ועד הסיוע האמריקאי להקלת המצוקה ביישוב היהודי. במהלך המלחמה גויס לצבא העות'מאני ושירת כחובש וכעוזר לרוקח באזור אנטוליה. בשעות הפנאי לימד עברית בקרב הקהילה היהודית המקומית. לאחר המלחמה חזר לירושלים ויזם מחדש חנות ספרים קטנה אשר הספיקה רק בקושי לפרנסת משפחתו. עם זאת היה מעורב בפעילות צדקה וייסד את אגודת "המרפא" שיועדה לספק טיפול רפואי למעוטי יכולת.
Niv Sultan, nada en Xerusalén o 16 de setembro de 1992, é unha actriz israelí .
ניב סולטן (נולדה ב-16 בספטמבר 1992) היא שחקנית ישראלית.
En 2020 protagonizou a serie de espionaxe " Tehran da Kan 11 .
ב-2020 שיחקה בתפקיד ראשי בסדרה "טהרן", של כאן 11.
Sultan naceu, criouse e educouse en no barrio de Kiryat Menahem. Seus pais son Merav e Shlomo Sultan e ten 3 irmáns. Realizou estudos no Estudio de Interpretación Artística de Yoram Levinstein .
סולטן נולדה, גדלה והתחנכה בירושלים בשכונת קריית מנחם. היא בתם של מירב ושלמה סולטן ולה 3 אחים. בילדותה למדה בבית הספר היסודי תל"י - תגבור לימודי יהדות - בשכונת בית וגן, ובנעוריה למדה בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים. שירתה בצה"ל בתור מד"סניקית בהנדסה קרבית בשנת 2015 החלה ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין.
En 2013 participou na segunda tempada da serie Yomanei HaChofesh HaGadol na canle Disney nun papel secundario.
סולטן השתתפה בשנת 2013 בעונה השנייה של סדרת הנוער "יומני החופש הגדול" בערוץ דיסני בתפקיד צליל. באותה שנה גילמה את רונה באחד הפרקים בסדרת הדרמה של ערוץ 10 "שולחן לשישה".
En novembro de 2015 comezou a participar na serie de comedia La Familia na canle 10. [2]
בשנת 2015 שיחקה בסדרת הנוער "להתבגר" בערוץ 10, בתפקיד נופר בביוף, על פי סדרת הספרים של גלילה רון פדר עמית.[1] החל מנובמבר של אותה שנה החלה להשתתף בסדרה הקומית "לה פמיליה" בערוץ 10.[2]
En xaneiro de 2016, interpretou a Alma Gefen na serie Susey Pere xunto a Yon Tumarkin, Daniel Gad e Shira Naor e que se emitiu en Zoom da rede de cable HOT . [3]
בינואר 2016 גילמה את עלמה בסדרה "סוסי פרא", לצד יון תומרקין, דניאל גד ושירה נאור. הסדרה שודרה בערוץ זום ב-HOT.[3]
En xuño de 2017, protagonizou a película xuvenil " Kimaat Mefursemet". [4] e en xullo dese ano, participou na segunda tempada da serie dramática " Metim LeRega". [5] [6]
ביוני 2017 כיכבה בסרט הנוער "כמעט מפורסמת".[4] ביולי אותה שנה השתתפה בעונה השנייה של סדרת הדרמה "מתים לרגע".[5][6]
En 2018 protagonizou a serie Yesh La Et Zede de Keshet 12. [7] e protagonizou a película de Tal Granite e Sharon MaimonHaneshef. Ese mesmo ano tamén participou no festival infantil Festigal e na serie " Eilat ".
ב-2018 הופיעה בתפקיד הראשי בסדרה "יש לה את זה" של קשת 12.[7] ושיחקה בסרטם של טל גרניט ושרון מימון "הנשף". באותה שנה השתתפה גם בפסטיגל ובסדרה "אילת".
A hidria de Xerusalén é unha pía de pedra de case un metro de altura conservada na igrexa de Santa María de Cambre. Considerada pola tradición como un dos seis recipientes nos que Xesús de Nazaret transformou a auga en viño nas vodas de Caná, a peza áchase moi deteriorada debido ao costume popular de raspar a pedra para elaborar remedios cos que tratar diversas doenzas.
הכד מירושלים היא אגן אבן אשר גובהו כמטר שנשמר בכנסיית סנטה מריה דה קמברה, בכפר קמברה במחוז לה קורוניה. על פי המסורת המקומית הכלי הוא אחד מששת הכלים שבהם ישו הפך מים ליין בחתונה בקנה. לאורך השנים התדרדר מאד מצבו של הכלי בגלל המנהג עממי לגרד מעט מן האבן ולהכין עם האבקה תרופות לטיפול במחלות שונות. הכלי הוצג בתערוכת הפתיחה של המוזיאון של גליסיה בסנטיאגו דה קומפוסטלה בשנת 2012.
Fixo parte da exposición Gallaecia Petrea do ano 2012.[1]
[1]
A peza conserva unha inscrición nun dos seus bordos, en caracteres do século XII,[11] onde se pode ler: "IDRIE IhlM" (Hidria de Xerusalén). O seu material de construción é pedra calcaria, aragonita e un xeso, similar ao alabastro, propio de terras áridas, imposíbel de achar en terras galegas. Os detalles decorativos da escultura, a parte superior decorada con 6 grandes rosáceas e a parte inferior cun talo ondulado, son alleos ao románico galego e similares aos do taller de escultores que traballou en Xerusalén na área ocupada pola orde do Temple até o ano 1187.
על אחד מפינותיו של הכלי השתמרו אותיות בגופן מקובל במאה ה-12, [1] ובו כתוב: "IDRIE IhlM" (כד של ירושלים). החומרים מהם עשוי הכלי הם אבן גיר, ארגוניט וגבס, הדומה לאלבסטר, חומר האופייני לאדמות צחיחות, ואשר לא ניתן לאתרו באדמות גליסיה. בעיצובו של הכלי החלק העליון מעוטר ב -6 רוזטות גדולות והחלק התחתון עם צוואר גלי, עיצוב שהוא זר לאמנות רומנסקית בגליסיה ודומה ליצירות שמקורן סדנה שפעלה בירושלים באזור שנשלט על ידי מסדר אבירי היכל שלמה עד לשנת 1187 . סדנה זו ייצרה אגנים של מים קדושים הדומים לכלי השמור בקמברה.
Este obradoiro produciu pías de auga bendita e consérvase unha similar á gardada en Cambre.[12]
[2]
Así mesmo, existen dúas teorías que tratan de explicar a chegada da reliquia á igrexa de Santa María:
כמו כן, קיימות שתי תיאוריות המנסות להסביר את אופן הגעתו של הכלי לכנסיית סנטה מריה:
A hidria de Cambre desgastouse ao longo dos séculos debido ao costume popular de raspar po da pedra para elaborar remedios. A deterioración foi de tal magnitude que a pía perdeu as súas dúas asas.
סימני שחיקה על הכד מירושלים, תוצאה של מנהג עממי שנמשך לאורך מאות שנים, של גירוד אבקת אבן לצורך יצירת תרופות. כתוצאה מפגיעה זו בכלי אבדו שתי ידיות שהיו צמודות לו.
A primeira teoría, sostida por Antonio López Ferreiro, afirma que a hidria foi traída de Terra Santa polo conde Fernando Pérez de Traba, para Ferreiro só un home rico e poderoso como el podería ter transportado a voluminosa escultura dunha beira á outra de Europa.[1]
התיאוריה הראשונה, הנתמכת על ידי ההיסטוריון הגליסי בן המאה ה-19, אנטוניו לופז פריירו, טוענת כי הכלי הובא מארץ ישראל ידי הרוזן פרננדו פרז דה טראבה (1090-1155). שכן לדעת פריירו רק אדם עשיר וחזק כמוהו יכול היה להעביר את הכלי הענק מן המזרח ועד לקצה המערבי של אֵירוֹפָּה. [1]
Fernando foi o promotor da chegada ao reino de Galiza da orde do Temple, figurando como confirmante das primeiras doazóns á orde da súa segunda esposa a raíña Tareixa de Portugal e outorgándolles el mesmo terras no Burgo de Faro, hoxe Santa María do Temple (Cambre) e Santiago do Burgo (Culleredo).[13] O conde viaxou en dúas ocasións a Xerusalén, no 1137 e no 1153,[2] e é recoñecido o costume da nobreza da época de traer reliquias das súas viaxes a Terra Santa.[14] Fernando chegou a asinar varios documentos cara ao ano 1150 como conde "hierosolymitano" (de "Xerusalén").[15][16] Ademais da relación do conde con Xerusalén, lugar de procedencia da peza, e cos templarios, cuxo obradoiro puido manufacturar a pía, Fernando Pérez aparece tamén vinculado ao mosteiro de Santa María de Cambre.
פרננדו קידם את הגעת מסדר אבירי היכל שלמה לממלכת גליסיה של מסדר המקדש, והעניק למסדר אדמות בקמברה ובקולרדו בגליסיה. [1] הרוזן נסע פעמיים לירושלים, בשנת 1137 ובשנת 1153,[2] והבאת הכלי לגליסיה מתאימה למנהג האצולה באותם ימים להביא שרידים קדושים ממסעותיהם לארץ הקודש.
O cenobio situábase dentro dos seus dominios, no condado de Trastámara, e sábese que foi cedido polo mosteiro de San Paio de Antealtares á súa primeira esposa Sancha González, no ano 1141.[17]
[3] בנוסף לקשרי הרוזן עם ירושלים, מקום מוצא היצירה ועם אבירי היכל שלמה, שהסדנה שהפעילו ייצרה ככל הנראה את הכלי, לפרננדו פרז קשר גם למנזר סנטה מריה דה קמברה. המנזר היה ממוקם בתחומי שליטתו. [6]
Templarios
אבירי היכל שלמה (הטמפלרים)
Igrexa de Santa María do Temple.
הכנסייה הטמפלרית של סנטה מריה.
Unha hipótese alternativa sobre a procedencia da hidria fala da posibilidade de que esta fose transportada por algún cabaleiro templario ao seu regreso de Terra Santa nunha data anterior ao ano 1187. Segundo esta teoría a peza foi levada á igrexa templaria de Santa María do Temple e desde alí trasladada a Santa María de Cambre cando a orde foi disolta a comezos do século XIV. A inscrición "PETRUS EAN DEI MILES" ("Pedro Ean soldado de Deus"),[18] presente nun dos piares da capela maior da igrexa de Cambre, permite especular coa posibilidade de que este "dei miles" fose o doador da peza elaborada en Xerusalén.
השערה שנייה באשר למקור הכלי היא שהכלי הובא לגליסיה על ידי אחד מחברי מסדר אבירי היכל שלמה אשר שב מארץ הקודש קודם לשנת 1187. על פי תיאוריה זו היצירה הועברה לכנסייה הטמפלרית של סנטה מריה ומשם הועברה לכנסיית סנטה מריה דה קמברה, כאשר המסדר פורק בתחילת המאה ה-14.
A pía bautismal da igrexa de Cambre non é a única escultura que foi considerada ao longo dos séculos como unha das "hidrias de Caná". Na actualidade existen en Europa máis dunha trintena destes vasos, todos aparecidos entre os séculos X e XVI.[2] A primeira referencia documental conservada da hidria de Cambre data do ano 1519, nun preito pola xurisdición eclesiástica da igrexa de Santa María de Cambre. Nese mesmo século dous estudosos, o Licenciado Molina e Ambrosio de Morales, deron tamén noticia da reliquia nas súas obras sobre o "reyno de Galicia".[3][4]
הכד מירושלים הנשמר בכנסיית קמברה אינו הכלי היחיד אשר נחשב לאורך מאות שנים לאחד מן הכדים בנס הפיכת המים ליין בחתונה בקנה. נכון למאה ה-21 ישנם יותר משלושים כלים באירופה אשר כולם הוכרו בין המאות העשירית וה-16.[1] ההתייחסות המתועדת הראשונה שהשתמרה על הכד מירושלים השמור בקמברה מתוארכת לשנת 1519, זאת בהליך תביעה אשר התברר בפני אנשי הכמורה בכנסיית סנטה מריה דה קמברה. באותה המאה דיווחו גם שני חוקרים, ליסנצ'יאדו מולינה ואמברוסיו דה מוראלס, על השריד בעבודותיהם על "ממלכת גליסיה".
Xa no ano 1615 o freire Antonio de Yepes ocupouse outra vez da peza, dando conta da súa deterioración, nunha obra sobre a Orde de San Bieito:
בשנת 1615 טיפל הנזיר אנטוניו דה יפס בכלי ונתן דין וחשבון על הידרדרות מצבו למסדר הבנדיקטיני וכתב: "...בקרב המקומיים שם הוא נמצא יש כל כך הרבה אמונה ומסירות שהם מבקשים לגרד אבקה מן הכלי, אותה הם שותים ומאמינים שהם חווים אירועים חיוביים, שיפור בבריאות; לכן הכלי חסר חלקים מסוימים שהפכו לאבק."
Probabelmente a causa da sona acadada pola hidria, o abade de San Martiño Pinario tentou trasladala a Compostela arredor do ano 1675, porén, a oposición do pobo de Cambre impediu tal pretensión.[7] No século XIX varios estudosos galegos, como Antonio López Ferreiro[8] ou Ramón Segade Campoamor,[9] estudaron o obxecto prescindindo xa da súa aureola relixiosa.[10]
ככל הנראה על רקע חשיבותו של הכד בקרב המאמינים ניסה אב המנזר של סן מרטין פינריו להעבירו לסנטיאגו דה קומפוסטלה בסביבות שנת 1675, אולם התנגדותם של אנשי קמברה מנעה ניסיון זה. [1] במאה ה -19 חקרו כמה חוקרים גליסיאניים את הכלי, תוך התעלמות מחשיבותו הדתית [2] [3] [4]
Procedencia
מקור הכלי
Pódese asumir a procedencia oriental da hidria de Cambre baseándose en tres factores:
הנתונים הידועים על הכלי מצביעים כי מקורו במזרח: