Das Buch auf Zoar
רון וקס, השימוש בייחודים אצל רבי יצחק יהודה יחיאל ספרין מקומרנא, "מים מדליו", גיליון 17 (תשס"ו), עמ' 243–258, באתר "דעת - לימודי יהדות ורוח" אהרן סורסקי, בית יעקב - גיליון 32, "חסידות קומרנא - השושלת שהפיצה את תורת הקבלה והרז", עמ' 20–21, באתר HebrewBooks
Rabbiner Burech Safrin, der letzte in Komarno, wurde in der Holocaust ermordet.
רבי ברוך ספרין, האדמו"ר האחרון בקומרנה, נספה בשואה.
Rabbiner Chaim Ya'akov safrin von Komorna, der Vater der Dynastie nach dem Holocaust.
רבי חיים יעקב מקומרנה, אבי השושלת לאחר השואה.
Komarne oder Komarno ist eine chassidische Bewegung. Ursprung und Zentrum der Bewegung war bis zur Schoah die kleine Westukraine Stadt Komarno, von deren jiddischem Namen sich der Name der Dynastie ableitet. Heute hat die Bewegung kleine Zentrumen in Isarael und US.
חסידות קוֹמרנה (ביידיש: קאמאַרנא) היא חסידות אשר נוסדה בראשית המאה ה-19. מייסדה היה רבי סנדר מקומרנה. החסידות נקראת על שם העיירה קומרנה שבגליציה המזרחית, כיום במערב אוקראינה.
Der bewegung ist berum mit großer chassidischer literatur bedeckt und zeichnet sich durch eine betonung auf das studium der Kabbala und des Zohar, auch für junge Menschen aus.
חסידות קומרנה מקורה מגליציה מהערבית וסגנונה דומה לחסידות זידיטשוב שאדמורי"ה ורבניה ממשפחתם. החסידות מתאפיינים בספרות קבלית-חסידית ענפה והיא מתאפיינת בהדגשת לימוד הקבלה וספר הזוהר, אף לצעירים.
Sohn Rabbiner Burech Safrin (der letzte rabbiner in der stadt selbst). Sohn von Rabbiner Eliezer Zvi, Rabbiner Avram Mordechy Safrin. Er lebte in Borislaw. Sohn Rabbiner Chaim Yakoov Safrin, Vater der Dynastie nach dem Holocaust.
ראשון השושלת היה רבי אלכסנדר סנדר אייכנשטיין, בנו של רבי יצחק אייזיק מכפר ספרין (סבו של רבי אייזיק ספרין מקומרנה), ואחיו של רבי צבי הירש מזידיטשוב. היה תלמידו של החוזה מלובלין. כיהן ברבנות ז'וראבנו ואחר כך בקומרנו. היה מתמיד גדול ורוב השבוע למד כמעט בלי להפסיק לאכילה. חיבר ספר "זיכרון דברים" על התורה ושו"ת. נפטר בצעירותו בשנת תקע"ח (1818) ונקבר בעיירה אויהל שבהונגריה. בנו, המפורסם מאדמור"י השושלת, רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, היה הראשון שהשתמש בשם ספרין (על שם עיירת סבו רבי אייזיק מספרין) אותו החליף מהשם אייכנשטיין, נולד כ"ה בשבט תקס"ו. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 12, גדל אצל דודו רבי צבי הירש מזידיטשוב ולאחר חתונתו עבר לגור בעיירה הפולנית פינטשוב שם כיהן חמיו רבי אברהם מרדכי כרב. בפינטשוב הוא התחיל לנהוג באדמו"רות. זמן מה שימש רבי יצחק אייזיק כדיין בזידיטשוב, אבל העבירוהו מהרבנות. הוא נתבזה, סבל, ואף רעב ללחם. רבי יצחק אייזיק אמר שזכה למדרגותיו בשכר הרדיפות שסבל וקיבל את הכל באהבה ובשמחה[1]. לימים עבר לגור בעירו של אביו, קומרנו, בה חי עד סוף ימיו, ועל שם עיירה זו נקרא "רבי יצחק אייזיק מקאמרנא". בהקדמת ספרו "זוהר חי", שנכתבה על ידי בנו, מעיד עליו בנו שהיה גלגול הינוקא מהזוהר, האר"י, הבעש"ט, והגר"א (כמו כן כתב על עצמו ב"מגילת סתרים" שנולד בשנת משיח בן יוסף). רבי יצחק אייזיק נחשב לאדמו"ר הדומיננטי בתולדות חסידות זו, והיה "אדמו"ר לאלפים"[2], ומחבר פורה בשלל מקצועות תורניים, ובעיקר בתורת הקבלה. הוא החשיב את עצמו כמעט כתלמידו הישיר של הבעש"ט אף שהיה כמה דורות אחריו, ואף הרבה לעסוק ולפרש את תורתו. בספריו הנציח סיפורים רבים מתלמידי הבעש"ט[3]. רבי יצחק אייזיק נפטר בן 68 שנה, בי' באייר תרל"ד.
Komarno (chassidische Bewegung)
חסידות קומרנה
Dynastie die Rabbiner
שושלת המנהיגים
Gary Goldstein (* 1950 in Nashville, Tennessee) ist ein israelischer Künstler und Kunstlehrer. Seine Werke in den Bereichen Malen, Zeichnen und Patientenbücher wurden in Museumsausstellungen ausgestellt und umfassen die Sammlungen des Tel Aviv Museums, des Israel Museums, des Victoria and Albert Museums und der Tate Gallery in London sowie des Museum of Modern Art in New York.
גרי גולדשטיין גרי גולדשטיין לידה 1950 (בן 70 בערך) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית www.gary-goldstein.com
Gary Goldstein (*1950 in Nashville, Tennessee) ist ein israelischer Künstler und Kunstdozent. Seine Werke sind in zahlreichen Museen und Galerien ausgestellt worden und gehören zu permanenten Sammlungen des Tel Aviv Museums, des Israel Museums, des Victoria and Albert Museums, der Tate Gallery in London sowie des Museum of Modern Art in New York.
גרי גולדשטיין (נולד בנאשוויל שבטנסי ב-1950) הוא אמן ישראלי ומורה לאמנות. עבודותיו בציור, רישום וספרים מטופלים הוצגו בתערוכות מוזיאליות, ונכללות בין השאר באוספי מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון ויקטוריה ואלברט וגלריית טייט בלונדון והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
1980 - Sita de Paris Award, Bildungsministerium, Paris, Frankreich.
1980 - פרס "סיטה דה פריז", משרד החינוך, פריז, צרפת.
1990 - Die Jerusalem Foundation, ein Buchverlagsstipendium.
1990 - קרן ירושלים, מלגה לפרסום ספר.
2007 - Lifetime Achievement Award, Ministerium für Kultur- und Sportwissenschaft.
2007 - פרס מפעל חיים, משרד המדע התרבות והספורט.
2015 - Eric Einstein Award für Veteran Creators, Ministerium für Kultur und Sport.
2015 - פרס אריק איינשטיין ליוצרים ותיקים, משרד התרבות והספורט.
Externe Links
קישורים חיצוניים
Gary Goldsteins offizielle Website Gary Goldstein, Serienkünstler, Bezalel Website, Journal of Visual and Material Culture, Ausgabe 15 - Comics and Cartoon, Januar 2010 (hebräisch) Eli Armon Azulay, "Besuch in Gary Goldsteins Studio: Er liebt es, zuhause zu sein", Haaretz Zeitung. 20 August 2010 (hebräisch) Einzelausstellung im Haifa Museum - "Von Andy Warhol bis zur Gegenwart: Das Mitgefühl, die Farbe, der Körper" Shuki Tausig, Interview mit Gary Goldstein am 12. November 2007 Werke in der permanten Sammlung des Israel Museums
אתר האינטרנט הרשמי של גרי גולדשטיין (באנגלית) גרי גולדשטיין, אמן סדרתי, באתר בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, גיליון 15 - קומיקס וקריקטורה, ינואר 2010 אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של גרי גולדשטיין: אוהב להיות בבית, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2010 תערוכת יחיד - גרי גולדשטיין, באתר מוזיאון חיפה שוקי טאוסיג, ראיון עם גרי גולדשטיין באתר מארב, 12 בנובמבר 2007
Biografie
ביוגרפיה
Goldstein ist der Sohn von Holocaust-Überlebenden, die nach dem Zweiten Weltkrieg in die USA ausgewandert ist. Er ist in Hartford, Connecticut, aufgewachsen.
גולדשטיין הוא בן לניצולי שואה אשר היגרו לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא גדל בהרטפורד שבקונטיקט.
Goldstein machte seinen M.F.A. am Pratt Institute of Art in New York. Beeinflusst von Pop Art, Surrealismus, Dada, Softpornos aus den 40er und 50er Jahren sowie von kabalistischen Amuletten und dem Talmud, kreiert er comicartige Werke, in denen sich sowohl Techniken als auch Bilder und Symbole wiederholen, die eine klare visuelle Sprache erschaffen. Smadar Shefi, ein bekannter israelischer Kunstkritiker, nennt Goldstein eine „Ein-Mann-Kunstbewegung“.
גולדשטיין הוא מוסמך M.F.A מטעם מכון פראט לאמנות בניו יורק. הוא מושפע מפופ-ארט, מסוריאליזם, מדאדא ומכתבי יד מאויירים, ויוצר מערכים דמויי קומיקס, פרסומות וכרזות קולנוע.
Goldstein wanderte 1977 nach Israel aus, wo er zunächst Mitglied des Kibbuz Afikim war. 1981 zog er nach Jerusalem und lebte dort bis zum Jahr 2011, als er nach Tel Aviv zog, wo er heute lebt und wirkt.
גולדשטיין עלה לישראל ב-1977. בתחילה היה חבר קיבוץ אפיקים. בתקופת מגוריו בקיבוץ ייסד את מגמת האמנות בתיכון בית ירח. ב-1981 עבר לירושלים והתגורר בשכונת רחביה, וב-2011 עבר לתל אביב.
Ausstellungen
תערוכות
"Gute Nachrichten, die Freude bereiten", Janco Dada Museum, Israel 2010 "Point Events" (mit Ronit Agassi), Tel Aviv Museum, Israel 2015 Einzelausstellung, Haifa Museum of Art, Israel. Kuratorin: Svetlana Reingold
"חדשות טובות, הגורמות לאושר", מוזיאון ינקו דאדא 2010, "אירועים נקודתיים" (עם רונית אגסי), מוזיאון תל אביב 2015, תערוכת יחיד, מוזיאון חיפה לאמנות. אוצרת: סבטלנה ריינגולד
Auszeichnungen
פרסים
Der Staat Israel und die Republik Usbekistan unterhalten seit 1992 uneingeschränkte diplomatische Beziehungen. Die Beziehungen begannen in diesem Jahr nach dem Fall des Eisernen Vorhangs, als Israel die Unabhängigkeit der usbekischen Sozialistischen Sowjetrepublik anerkannte und den Staat Israel anerkannte. Israel hat eine Botschaft in Taschkent und Usbekistan eine Botschaft in Ramat Gan.
בין מדינת ישראל לרפובליקת אוזבקיסטן מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז 1992. היחסים החלו באותה השנה לאחר נפילת מסך הברזל, כשישראל הכירה בעצמאותה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית וזו הכירה במדינת ישראל. לישראל שגרירות בטשקנט ולאוזבקיסטן שגרירות ברמת גן. שגרירת ישראל באוזבקיסטן מאז 2020 היא זהבית בן הלל[1]. שגרירת אוזבקיסטן בישראל משנת 2020 היא פרוזה מחמודובה[2]. קיים גם אתר הידידות הישראלית - אוזבקיסטנית בקריית גת.
Usbekistanisches Judentum
יהדות אוזבקיסטן
Erweiterter Wert Usbekistanisches Judentum
ערך מורחב – יהדות אוזבקיסטן
Das usbekische Judentum gilt als eine der ältesten jüdischen Gemeinden und besteht aus Bucharenjuden und aschkenasischen Juden, die im 20. Jahrhundert dorthin kamen. In ihrer Blütezeit zählte die Gemeinde mehr als 200.000 Menschen. In den 1970er und 1990er Jahren wanderten die meisten von ihnen nach Israel und andere in die USA und nach Europa aus.
יהדות אוזבקיסטן נחשבת לאחת העתיקות מבין קהילות ישראל, ומורכבת מיהודים בוכרים ומיהודים אשכנזים שהגיעו אליה במהלך המאה ה-20. בשיאה מנתה הקהילה יותר מ-200,000 איש. בשנות ה-70 ובשנות ה-90 עלו רובם לישראל, ואחרים היגרו לארצות הברית ואירופה. בטשקנט שני בתי כנסת ובתי ספר של הקהילה היהודית.
Usbekistan seinerseits erkannte auch die Unabhängigkeit des Staates Israel an. Die offiziellen diplomatischen Beziehungen zwischen den beiden Ländern wurden am 10. April 1992 genehmigt, als die israelische Botschaft im Mai in Taschkent, der Hauptstadt Usbekistans, eröffnet wurde. Gleichzeitig eröffnete Usbekistan in Ramat Gan ein Konsulat, das 1997 zum Botschaftsstatus ausgebaut wurde.
עם התפרקות ברית המועצות בדצמבר 1991 הכירה ישראל בעצמאותה של אוזבקיסטן. אוזבקיסטן מצידה הכירה גם בעצמאותה של מדינת ישראל. היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין שתי המדינות קיבלו גושפנקה ב-10 באפריל 1992[3], כשבחודש מאי באותה שנה נפתחה בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, שגרירות ישראל. במקביל, אוזבקיסטן פתחה קונסוליה ברמת גן, ששודרגה בשנת 1997 למעמד שגרירות.
Während Kamilovs Besuch wurden Vereinbarungen in den Bereichen Kultur, Wissenschaft und Medizin unterzeichnet. Ein Abkommen zwischen der Regierung Usbekistans und der Regierung Israels über die Zusammenarbeit im Bereich des Tourismus wurde am 4. Juli 1994 unterzeichnet und trat am 31. Dezember 1995 in Kraft. Nach der Unterzeichnung dieser Abkommen begann eine verstärkte Zusammenarbeit im Bereich des Tourismus zwischen den beiden Ländern.
ביולי 1994 ערך שר החוץ שמעון פרס ביקור רשמי באוזבקיסטן[4]. בביקור זה נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה בתחומי ההשקעות, התחבורה האווירית, התחבורה והתיירות. באפריל 1997 ביקר בישראל שר החוץ של אוזבקיסטן, אַבְּדִילְאָזִיז קמילוב[5]. במהלך ביקורו של קמילוב נחתמו הסכמים בתחומי התרבות, המדע והרפואה. הסכם בין ממשלת אוזבקיסטן לממשלת ישראל בדבר שיתוף פעולה בתחום התיירות נחתם ב-4 ביולי 1994 ונכנס לתוקף ב-31 בדצמבר 1995. לאחר החתימות על הסכמים אלו החל שיתוף פעולה גובר בתחום התיירות בין שתי המדינות[6].
Am 18. Dezember 1998 besuchte der Präsident Usbekistans, Islam Karimov, Israel. Dieser Besuch brachte die bilateralen Beziehungen zwischen den Ländern auf eine neue Ebene. Während des Besuchs wurden acht Abkommen auf verschiedenen Ebenen unterzeichnet, darunter ein Übereinkommen zur Verhinderung der Doppelbesteuerung, und ein Ausschuss für wirtschaftliche Zusammenarbeit zwischen den beiden Ländern wurde eingerichtet.
ב-18 בדצמבר 1998 ביקר בישראל נשיא אוזבקיסטן, אסלאם קרימוב[7]. ביקור זה הביא לרמה חדשה את היחסים הבילטרליים בין המדינות. במהלך הביקור נחתמו שמונה הסכמים במישורים שונים, בהם אמנה למניעת כפל מס[8], ואף הוקמה ועדה לשיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות.
Im Jahr 2007 ging der Warenumsatz leicht auf rund 27 Mio. USD zurück, und im Jahr 2008 stieg das Handelsvolumen auf rund 40 Mio. USD. Im Jahr 2003 schickte Usbekistan 79 Auszubildende zu verschiedenen Kursen nach Israel, und 12 kurze Missionen wurden von israelischen Experten in Usbekistan durchgeführt. Im Gegensatz dazu nahmen 2004 137 Auszubildende an Kursen in Israel teil, 20 kurze Missionen wurden von israelischen Experten in Usbekistan durchgeführt und die beiden Länder hatten gemeinsame Kurse und Projekte in den Bereichen Landwirtschaft, sozioökonomische Entwicklung, Gemeindeentwicklung und öffentliche Medizin.
בשנת 2002, היקף הסחר בין המדינות הגיע לכ-53 מיליון דולר. ב-2007 חלה ירידה קלה במחזור הסחורות לכ-27 מיליון דולר, ובשנת 2008 עלה היקף הסחר לכ-40 מיליון דולר[6]. ב-2003 שיגרה אוזבקיסטן לישראל 79 משתלמים לקורסים שונים ובוצעו 12 שליחויות קצרות של מומחים ישראלים באוזבקיסטן[9]. לעומת זאת, ב-2004 השתתפו 137 משתלמים בקורסים בישראל, בוצעו עשרים שליחויות קצרות של מומחים ישראלים באוזבקיסטן ולשתי המדינות היו קורסים ומיזמים משותפים בתחומי החקלאות, הפיתוח הכלכלי-חברתי, הפיתוח הקהילתי והרפואה הציבורית[10].
Am 30. Juli 2004 explodierte am Eingang der Botschaft ein Selbstmordattentäter. Zwei örtliche Sicherheitskräfte wurden bei dem Angriff getötet, und ein Denkmal in ihrer Erinnerung wurde in der Nähe ihres Tatorts aufgestellt. Am 13. Mai 2005 gab es einen weiteren Versuch, die Botschaft zu terrorisieren, aber der Terrorist wurde in einer gemeinsamen Operation von der örtlichen Polizei und dem Sicherheitspersonal der Botschaft erschossen.
ב-30 ביולי 2004 התפוצץ מחבל מתאבד בכניסה לשגרירות. בפיגוע נהרגו שני אנשי אבטחה מקומיים, ואנדרטה לזכרם הוצבה בסמוך למקום הרצחם. ב-13 במאי 2005 היה ניסיון נוסף לפגוע באמצעות טרור בשגרירות, אך המחבל נורה ונהרג בפעולה משותפת של השוטרים המקומיים וצוות האבטחה של השגרירות.
2016 wurde eine israelische Delegation gewählt, die etwa sechs Israelis zählte, um die diesjährigen Präsidentschaftswahlen nach dem Tod des Tyrannen Islam Karimov zu überwachen. Unter den Gewählten befand sich auch Professor Eduard Yakubov, Präsident des HIT Holon Institute of Technology.
בשנת 2016, נבחרה משלחת ישראלית שמנתה כששה ישראלים לפקח על הבחירות שנערכו באותה שנה במדינה לנשיאות לאחר מותו של העריץ אסלאם קרימוב[11]. בין הנבחרים היה גם פרופסור אדוארד יעקובוב, נשיא HIT מכון טכנולוגי חולון.
Ab 2018 können Israelis ohne Visum nach Usbekistan einreisen und umgekehrt.
החל מ-2018, ישראלים יכולים להיכנס לאוזבקיסטן בלי ויזה, ולהפך.
Naftali Rothenberg (14. Juli 1949 in Israel) ist ein israelischer Gelehrter, Rabbiner und Autor. Er ist bekannt für seine Studien zur Weisheit der Liebe in der jüdischen kanonischen Literatur und seine integrative Führung im israelischen Rabbinat.
נפתלי רוטנברג (נולד ב-14 ביולי 1949) הוא רב והוגה דעות ישראלי, חוקר חכמת האהבה במקורות היהודיים. משמש כרב היישוב הר אדר ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר.
Die Weisheit der Liebe
תחומי העיון והיצירה העיקריים של הרב רוטנברג הם בנושאי חכמה האהבה, חינוך דמוקרטי, הלכה ומדינה.
Die meisten Menschen kennen zwei Herangehensweisen an die Liebe: die puritanische Herangehensweise, die sie mit Religion, der Heiligen Schrift und „Spiritualität“ im Allgemeinen verbinden; und der freizügige Ansatz, der oft als materialistisch und antispirituell angesehen wird, selbst in den Augen seiner eigenen Vertreter. Mit anderen Worten, egal ob man eine puritanische oder freizügige Herangehensweise oder einen Lebensstil annimmt, die Prämisse bleibt die einer spirituellen/materiellen Dichotomie, wobei die eigene Wahl darauf beschränkt ist, sich für das eine oder andere zu entscheiden. Der harmonische Umgang mit der Liebe schlägt eine Alternative zu dieser Dichotomie vor und lehnt sowohl Puritanismus als auch Freizügigkeit ab.
הרב רוטנברג פרסם מאמרים, ערכים באנציקלופדיה[4] ושלושה ספרים אודות תפיסת האהבה בספרות היהדות הקאנונית. עבודתו בתחום זה נעה סביב שתי טענות:
Halacha, Rabbinat und Staat
א. התפיסה הרווחת במקורות היהדות היא תפיסת אהבה הרמונית, הדוחה את הפוריטניות ואת המתירנות כאחד, ומציגה את האהבה כהרמוניה בין שכל, נפש וגוף.
[9] Ein Artikel, den er schrieb, diente als Grundlage für einen Gesetzentwurf, der der Knesset vorgelegt wurde, um die Möglichkeit der Todesstrafe in Israel auszuschließen. [10] Laut Rabbi Rothenberg sind bürgerliche Gleichberechtigung und Minderheitenrechte nicht nur demokratische Prinzipien, sondern jüdische religiöse Pflichten. [11] Er kämpfte gegen jede Form der Diskriminierung und Hetze gegen Minderheiten [12] und für die volle Integration von Arabern und anderen Minderheiten in alle Regierungssysteme.
ב. ה"אהבה" היהודית אחת היא - גם אם הופעותיה רבות. יסודה ומקורה באהבת איש ואשה, אך אותה אהבה ממש באה על ביטויה באהבת הרע, אהבת החכמה, אהבת אדם ואהבת אלוהים.
Dieses Programm gab Schülern, Lehrern und Eltern aus allen politischen Hintergründen und Sektoren die Möglichkeit, den Prozess in Echtzeit zu erfahren und zu diskutieren und ihre Ängste, Hoffnungen und Meinungen auszudrücken. Rothenberg argumentiert, dass das zugrunde liegende Problem der israelischen Demokratie das Fehlen einer gemeinsamen bürgerlichen Sprache ist. [14] Der Weg, um eine Situation zu schaffen, in der Gruppen, die sich in ihrer ethnischen Herkunft, Ideologie, Religion oder Einstellung zur Religion oder politischen Ansichten unterscheiden, dieselben staatsbürgerlichen Konzepte teilen können, ist das formale Bildungssystem.
רוטנברג פרסם מאמרים העוסקים בפילוסופיה פוליטית במסורת היהודית. במסגרת זו טען כי תורת ישראל איננה מחייבת מודל פוליטי מסוים ואחיד. הוגים יהודיים שונים הציגו צורות משטר שונות זו מזו. בהקשרי דת ומדינה טען רוטנברג כי המערכת ההלכתית לא רואה עצמה כתחליף לחוקי המדינה, ומסיבה זו המושג "מדינת ההלכה", שרבים רואים אותו כפרוגרמה הדתית למדינת ישראל, הוא מושג ריק.[5] עוד טען רוטנברג כי אין לקדש ממסדים דתיים השואבים את סמכותם מכוח חוקי המדינה החילונית. טענה זו חריגה כשהיא נשמעת מתוך הממסד הדתי, בו משרת הרב רוטנברג בתפקידים שונים עשרות שנים.
An diesem entscheidenden Punkt spiegelte das Zweite Vatikanische Ökumenische Konzil seine enorme Bedeutung für die Menschheit als Ganzes wider, da Nostra Aetate zur Grundlage für einen die Realität verändernden Prozess wird. Wir erleben eine der Hauptkulturen: Die katholische Kirche geht über ihre eigene Besonderheit hinaus, über die Grenzen des religiösen Diskurses und des inneren Geistes. Der Nostra Aetate-Prozess lehrt uns mutig, revolutionär und faszinierend, „The Other“ zu präsentieren, sogar Gegner, sogar scheinbar in einem bestimmten religiösen Diskurs zu konkurrieren.“ (Vortrag von Rabbi Naftali Rothenberg im Bischöflichen Warschau, 26. November 2015).
ככלל, הגותו של רוטנברג שואפת לייצר יהדות מכילה, שתאפשר ליצור גשרים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית ובין זרמים דתיים שונים בעולם. במאמריו קורא רוטנברג להידברות בין אנשים המחזיקים בהשקפות שונות. על פעילותו, הנובעת מתוך הקשרים דתיים ונשענת על ידע נרחב במקורות היהדות, הוכר רוטנברג כמי שהרים תרומה משמעותית לקידום סובלנות דתית בישראל.
Bücher geschrieben
מספריו
(Hebrew) The Wisdom of Love: Man, Woman and God in Jewish Canonical Literature, Academic Studies Press, Boston, 2009. Hebrew version:Ayelet Ahavim – (Beloved Doe – Studies in the Wisdom of Love) – Yediot Aharonot Publishers – Tel Aviv 2005. BeIkvot Ha’Ahava – (Where Love Leads – Love and Partnership in Jewish Sources) – Carmel Publishers – Jerusalem 2000 (Hebrew) Reflections on Jerusalem: The City of David in Classical Texts (with Leora Tanenbaum and Sara M. Silberman) – Hadassah publications - New York 1995
טַעַם וָדַעַת: בין אדם לאדם, למקום ולזמן, ירושלים: 2022 תורת האהבה של רבי עקיבא, הוצאת כרמל, ירושלים: 2018
Ausbildung und Beruf
קורות חייו
1973 wurde Rothenberg bei Yeshivas Kaminetz in Jerusalem ordiniert und studierte 1980-1984 Philosophie und Jüdisches Denken an der Hebräischen Universität. Er diente als Oberrabbiner der aschkenasischen Gemeinde in Lima, Peru (1974-1978) und als Kaplan und Senior Education Officer in der IDF (1978-1989). War von 1997 bis 2003 außerordentlicher Professor für Jüdische Studien an der School of Management des Touro College im Zweigbüro Jerusalem.
נולד בחיפה לשלמה ויהודית רוטנברג. גדל בירושלים אליה עברה משפחתו כשהיה בן 6 חודשים. למד בישיבות חרדיות ובהן ישיבת הנגב בנתיבות (תשכ"ז) ובישיבת קמניץ בירושלים (תשכ"ח-תשל"ג). הוסמך לרבנות בשנת תשל"ג (1973). שימש כרבה הראשי של הקהילה האשכנזית בלימה, פרו (1974–1978), וכרב בית הספר לקצינים של צה"ל (1978–1980).
Gedanken
הגותו
Yad Yaari Forschungs- und Dokumentationszentrum Bild gesucht Ort Givat Haviva, Israel
יד יערי פנים התצוגה ההיסטורית של "השומר הצעיר" בארכיון יד יערי מידע כללי סוג ארכיון כתובת ד"נ מנשה 37850, גבעת חביבה מדינה ישראל ישראל מידע על ההקמה תקופת הבנייה ? – 1983 תאריך פתיחה רשמי 1983 קואורדינטות 32°27′28″N 35°01′15″E / 32.45777778°N 35.02083333°E / 32.45777778; 35.02083333 (למפת הכרמל מוגדלת) יד יערי (למפת הכרמל רגילה) יד יערי (למפת ישראל רגילה) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום יד יערי (למפת ישראל מוגדלת) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום יד יערי
Yad Yaari ist das zentrale Archiv der "Hashomer Hatzair"-Bewegung, mit ihren Flügeln, dem Nationalen Kibbuz, Mapam und anderen verwandten Einrichtungen. Das Archiv wurde in Givat Habiva, dem Zentrum der Bewegung "Hashomer Hatzair", eingerichtet und ist nach Meir Yaari benannt, dem anerkannten Führer der Bewegung, in Israel und im Ausland, dem Mitglied der Knesset und den Führern von Mapam.
יד יערי הוא הארכיון המרכזי של תנועת "השומר הצעיר", על אגפיה, הקיבוץ הארצי, מפ"ם, וגופים נלווים אחרים. הארכיון הוקם בגבעת חביבה, המרכז התנועתי של "השומר הצעיר", ונקרא על שמו של מאיר יערי, מי שהיה המנהיג המוכר התנועה, בארץ ובגולה, חבר הכנסת וממנהיגי מפ"ם.
Ḫanilgabat (auch Ḫanigalbat oder Ḫabilgalbat, KURḪa-ni-kal-bat) ist ein assyrischer geographischer Begriff für Nordsyrien bzw. Obermesopotamien, das Gebiet zwischen dem oberen Habur und dem Euphrat, insbesondere entlang des Flusses Belich. Von geopolitischen und wirtschaftlichen Gesichtspunkten aus war es besonders in der Antike als Übergangsgebiet zwischen Anatolien und Mesopotamien von größter Bedeutung.
חַנִיגַלְבַּת הוא מונח גאוגרפי אשורי המתייחס לאזור צפון סוריה ומסופוטמיה העליונה בין נהר החבור העליון ונהר הפרת, בעיקר לאורך נהר הבליח. מהיבט כלכלי וגאופוליטי, האזור היה בעל חשיבות גדולה בעת העתיקה בעת ששימש כאזור מעבר בין אנטוליה ומסופוטמיה.
Der Begriff wurde ab dem 15. Jahrhundert v. Chr. üblich und wurde oft auch als Bezeichnung für das Reich Mittani (Ma-i-ta-ni) verwendet (da dessen Zentrum in Ḫanilgabat lag) sowie teilweise mit dem Reich der Hurriter gleichgesetzt, das dort ebenfalls eine politische Rolle spielte.
המונח החל להיות בשימוש במאה ה-15 לפנה"ס, ושימש פעמים רבות כשם נוסף לממלכת מיתני מכיוון משרכזה של הממלכה היה באזור חניגלבת. השם זוהה גם עם החורים, שפעלו באזור, והקימו את ממלכת מיתני.