Baggrund og levned
קורות חייו
Noter
הערות שוליים
Bent Melchior (født 24. juni 1929 i Bytom i det nuværende Polen) er en tidligere dansk overrabbiner.
בנט מלכיאור (נולד ב-24. ביוני 1929 בביטום, כיום בפולין) כיהן בעבר כרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק.
I 1933 vendte familien tilbage til Danmark, men som 14-årig måtte Bent flygte med hele sin familie som følge af deportationsordren mod de danske jøder i oktober 1943. De flygtede først sydpå til Nykøbing Falster, hvor de blev indkvarteret i en bispegård. Senere kom de efter 19 timer i en fiskerbåd på Østersøen til Sverige, hvor Bent fortsatte sin skolegang som dansk flygtning.[1]
בשנת 1933 שבה המשפחה לדנמרק, אולם כאשר מלאו לבנט 14 שנים, נאלצה המשפחה להימלט בעקבות צו הגירוש נגד יהודי דנמרק באוקטובר 1943. תחילה נמלטה המשפחה לדרום דנמרק, שם שוכנה בחצרו של הבישוף. בשלב מאוחר יותר, בתום הפלגה בת 19 שעות בסירת דיג בים הבלטי, הגיעה המשפחה לשוודיה, שם המשיך בנט בלימודיו כפליט דני.[1]
Efter Danmarks befrielse i maj 1945 kunne familien vende tilbage, og Bent blev student fra Frederiksberg Gymnasium i 1947. Derefter deltog han som israelsk frivillig i den arabisk-israelske krig 1948.
אחרי שחרור דנמרק במאי 1945, יכלה המשפחה לשוב לדנמרק ובנט מלכיאור למד שם בתיכון. אולם ב-1948 הוא התנדב לשרת בצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות.
Bibliografi
כתביו
Æresbevisninger
אותות כבוד
Familie
משפחתו
Melchior blev født i den daværende tyske by Beuthen - i dag den polske by Bytom), som søn af danske forældre, nemlig den senere danske overrabbiner Marcus Melchior og Meta f. Schornstein. Marcus Melchior var på daværende tidspunkt rabbiner i Beuthen. Bent fik i alt fem søskende, heriblandt den dansk-israelske politiker og journalist Werner David Melchior (1922-1987) og den danske politiker og minister Arne Melchior (1924-2016).
בנט מלכיאור נולד בעיר הגרמנית Beuthen, הידועה כיום כביטום בפולין, להורים ממוצא דני. אביו, מרכוס מלכיאור, כיהן באותה עת כרבה של העיר, ומאוחר יותר היה לרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק. לבנט היו חמישה אחים, ביניהם הפוליטיקאי והעיתונאי הדני-ישראלי, ורנר דוד מלכיאור (1922-1987) והפוליטיקאי והשר-לשעבר בממשלת דנמרק, ארנה מלכיאור (1924-2016).
I perioden 1949-58 var han lærer ved den jødiske skole i København. Efter at have taget rabbinereksamen ved Jew's College i London i 1963 blev han rabbiner ved Det mosaiske Troessamfund i København i 1963. Efter faderens død i 1969 blev han valgt til dennes efterfølger som overrabbiner - en post, han beholdt indtil sin pensionering i 1996.[2]
בשנים 1949-1958 שימש מלכיאור כמורה בבית הספר היהודי בקופנהגן. ב-1963 הוא עמד בהצלחה במבחן לרבנות ב-Jew's College בלונדון (כיום London School of Jewish Studies), ונתמנה לרב הראשי של קהילת קופנהגן. לאחר פטירת אביו ב-1969, נתמנה בנט מלכיאור למחליפו כרב הראשי של יהדות דנמרק. הוא החזיק במשרה זו עד צאתו לגמלאות בשנת 1996.[2]
Som overhoved for dansk jødedom har Bent Melchior været kendt for at forene det jødiske engagement med en national og international indsats for flygtninge og forfulgte, og han har bl.a. forsvaret muslimers rettigheder i Danmark.[3]
כרבה הראשי של יהדות דנמרק נודע בנט מלכיאור במעורבותו המקומית והבינלאומית בנושאים הנוגעים לפליטים ולנפגעי רדיפות, והוא הגן בין השאר על זכויותיהם של מוסלמים בדנמרק.[3]
Han var stiftende medlem af Den Danske Helsinki-komité for menneskerettigheder (1985), medlem af forretningsudvalget for Dansk Flygtningehjælp 1996-2007 og formand for Jødisk-Kristent-Muslimsk Forum i 2002-2004.
מלכיאור היה מהחברים המיסדים במשלחת הדנית לוועדת הלסינקי לזכויות האדם (1985), היה חבר בוועדת הסיוע הדנית לפליטים (1996-2007) ושימש כיו"ר הפורום היהודי-נוצרי-מוסלמי (2002-2004).
Bent Melchior blev gift 16. december 1951 med Lilian Weisdorff. Parret fik i alt fire sønner: Michael (f. 1954), John (f.1956), Alan (f.1962) og Kim (f.1966).[4]
בנט מלכיאור נישא ב-1951 לליליאן וייסדורף, ולזוג נולדו ארבעה בנים: מיכאל (שר וחבר כנסת לשעבר) (1954), ג'ון (1956), אלן (1962) וקים (1966).[4]
Bent Melchior er ridder af 1. grad af Dannebrogordenen og har bl.a. modtaget Staten Israels hæderstegn for deltagelse i frihedskrigen, Forbundsrepublikken Tysklands store Fortjenstkors, Landsforeningen af Danske Flygtningevenners pris (1995), Drassows Legatfor indsats for mellemfolkelig forståelse i 1999. Han blev i 1999 udnævnt til ærespræsident på livstid i B'nai B'rith Europa og blev Dansk Flygtningehjælps første æresmedlem i 2008. I 2016 modtog han sammen med Özlem Cekic N.F.S. Grundtvigs Pris for de to personers "engagerede og vedholdende bidrag til samfundsdebatten ved at indgå dialog".[5]
לבנט מלכיאור הוענק תואר אבירות מלכותי דני מדרגה ראשונה. כמו כן קיבל אות הוקרה על השתתפותו במלחמת העצמאות של ישראל, צלב שירות של גרמניה המערבית ואות הוקרה מטעם הארגון הארצי של ידידי הפליטים בדנמרק. ב-1999 הוא מונה לנשיא הכבוד של ארגון בני ברית באירופה לכל ימי חייו.
Bent Melchior har foretaget en række oversættelser til dansk, bl.a. af Mosebøgerne, og selv forfattet en række bøger og bogbidrag - herunder selvbiografien Så vælg da livet.
מלכיאור תרגם שורה של יצירות לדנית, בין השאר את חמשת חומשי התורה. הוא גם חיבר כמה ספרים, ןבהם אוטוביוגרפיה בשם Så vælg da livet (בחר בחיים).
Bent Melchior
טיוטה: בנט מלכיאור
Produktionen blev dog ramt af Coronaviruspandemien, idet filmholdet nåede 10 dages optagelser i Prag inden de måtte stoppe d. 12. marts grundet virussens udbrud. For at få finansieret ekstra 8,5 mio. søgte producerne penge fra Dronning Margrethes og Prins Henriks Fond, A.P. Møller Fonden, Carlsbergfondet og Augustinus Fonden.[1]
עם זאת, ההפקה נפגעה ממגיפת הקורונה, מכיוון שצוות הצילום הגיע ל-10 ימי צילום בפראג לפני שנאלץ להפסיק ב-12 במרץ עקב התפרצות הנגיף. כדי לקבל תוספת של 8.5 מיליון המפיקים חיפשו כסף מהקרן של המלכה מרגרטה והנסיך הנריק, קרן AP Møller, קרן קרלסברג וקרן אוגוסטינוס.[1]
Modtagelse
ביקורת והכרה
Trine Dyrholms portrættering af Margrete 1. blev rost af flere medier.
הופעתה של טרין דירהולם בתור מרגרטה הראשונה זכתה לשבחים רבים.
Filmen blev godt modtaget. Filmmagasinet Ekko gav fem ud af seks stjerner og kaldte filmen en "imponerende bedrift i dansk filmhistorie.".[4] Berlingske Tidende gav seks ud af seks stjerner og skrev at filmen var den " film om danmarkshistorien i årtier" samt at den havde et "suverænt cast af skuespillere".[5] Dagbladet Information kaldte filmen "gennemarbejdet, troværdig og fokuseret, og filmen er visuelt og stemningsmæssigt gennemført."[6] Jyllands-Posten gav fem ud af seks stjerner og roste Trine Dyrholms præstation.[7]
הסרט התקבל יפה. מגזין הקולנוע Ekko העניק חמישה מתוך שישה כוכבים וכינה את הסרט "הישג מרשים בתולדות הקולנוע הדני".[1] עיתון Berlingske Tidende העניק שישה מתוך שישה כוכבים וכתב שהסרט הוא "הסרט על ההיסטוריה הדנית במשך עשרות שנים" ושיש לו "צוות שחקנים מעולה".[2] Dagbladet Information כינה את הסרט "מעוצב היטב, אמין וממוקד, והסרט מבוצע בצורה ויזואלית ומעוררת השראה."[3] Jyllands-Posten נתן חמישה מתוך שישה כוכבים ושיבח את הופעתה של טרין דירהולם.[4]
Eksterne henvisninger
קישורים חיצוניים
Margrete den Første er en dansk spillefilm fra 2021 skrevet og instrueret af Charlotte Sieling. Filmen foregår over en måneds tid og omhandler Margrete 1., der i 1402 forsøger at få giftet sin adoptivsøn, Erik af Pommern med Philippa af England, for at indgå en stærk alliance, der kan sikre Kalmarunionen. Da en mand dukker op og påstår han er hendes afdøde søn, bliver der sået tvivl om, hvem der i virkeligheden har krav på tronen.
מרגרטה הראשונה (בדנית: Margrete den Første, שווק במדינות המערב בשם "מרגרטה, מלכת הצפון") הוא סרט עלילתי דני משנת 2021 שנכתב ובוים על ידי שרלוט סילינג. הסרט מתרחש על פני תקופה של חודש אחד ועוסק במרגרטה הראשונה, שבשנת 1402 מנסה להביא את בנה המאומץ, אריק מפומרניה, להינשא לפיליפה מאנגליה, כדי להיכנס לברית חזקה שתוכל להבטיח את איחוד קאלמאר. כאשר גבר מופיע וטוען שהוא בנה שנפטר, נזרעים ספקות לגבי מי בעצם זכאי לכס המלכות.
Det er en af de største danske film nogensinde,[1] og den havde premiere den 16. september 2021. Filmen blev godt modtaget af anmelderne.
זהו אחד הסרטים הדנים הגדולים ביותר אי פעם[1] והוא הוקרן בבכורה ב-16 בספטמבר 2021. הסרט התקבל היטב על ידי המבקרים.
Handling
עלילה
Margrete har samlet Danmark, Norge og Sverige i en union, som hun egenhændigt styrer gennem sin adoptivsøn, kong Erik. Unionen er omgivet af fjender, og Margrete planlægger derfor et ægteskab mellem Erik og den engelske prinsesse Philippa. En alliance med England vil kunne styrke Kalmarunionen og sikre den mod angreb.[2] En person fra Tyskland dukker op og påstår at han er hendes afdøde søn Oluf og han kræver tronen, selvom Oluf blev begravet 15 år tidligere.[3]
השנה היא 1402 ואישה מנהיגה אימפריה נורדית חדשה. מרגרטה איחדה את דנמרק, נורבגיה ושוודיה באיחוד נורדי, אותו היא מנהלת באופן עצמאי באמצעות בנה המאומץ, המלך אריק. האיחוד מוקף באויבים, ולכן מרגרטה מתכננת נישואים בין אריק לנסיכה האנגלית פיליפה. ברית עם אנגליה תוכל לחזק את איחוד קאלמאר ולהבטיחו מפני התקפות אויב.[1] אדם פרוסי מופיע לפתע בחצר המלוכה וטוען שהוא בנה המנוח אולף והוא טוען לכס המלכות למרות שאולף נקבר 15 שנה קודם לכן.[2]
Medvirkende
שחקנים ודמויות
Trine Dyrholm som Margrete 1. Søren Malling som Peder Lodehat Jakob Oftebro som Oluf Morten Hee Andersen som Erik Simon Berger som Jakob Nilsson Magnus Krepper som Johan Sparre Bjørn Floberg som Asle Jonsson Suzanne Reuter Thomas Waern Gabrielsson som Jens Due Paul Blackthorne som William Bourcier Richard Sammel som Raberlin Annika Hallin som Malin Halldóra Geirharðsdóttir som Hildur Tinna Hrafnsdóttir som Sigrid Agnes Westerlund Rase som Astrid Per Kjerstad som Elvar Sigurdsson Linus James Nilsson som Roar Diana Martinová som Philippa af England
טרין דירהולם - מרגרטה הראשונה סורן מלינג - פדר יאקוב אופטברו - אולך המתחזה מורטן אנדרסן - אריק סיימון ברגר - יאקוב נילסון מגנוס קרפר - יוהאן ביורן פלוברג - אסל סוזן רויטר תומאס גבריאלסון - יינס דו אניקה האלין - מאלין דיאנה מרטינובה - פיליפה מאנגליה פר קיירסטאד - אלוור
Filmen var fra starten stort anlagt, og havde en budget på 64,5 mio. kr.[1] Det Danske Filminstitut havde givet [20 mio. kr. til produktionen, hvilket er den største enkeltbevilling i produktionsstøtte nogensinde.[2]
הסרט היה בקנה מידה גדול מההתחלה, והיה לו תקציב של 64.5 מיליון קרונות דניות.[1] מכון הקולנוע הדני העניק 20 מיליון קרונות להפקה, שהיה המענק הממשלתי הגדול ביותר בתולדות הקולנוע הדני.[2]