Інстытут нацыянальнай бяспекі Рэспублікі Беларусь — вышэйшая навучальная ўстанова ў Мінску. Ажыццяўляе падрыхтоўку спецыялістаў на першай і другой ступені вышэйшай адукацыі ў сферы забеспячэння нацыянальнай бяспекі з ліку ваеннаслужачых, якія праходзяць ваенную службу па кантракце ў органах дзяржаўнай бяспекі Рэспублікі Беларусь.
המכון לביטחון לאומי של הרפובליקה של בלארוס (Інстытут нацыянальнай бяспекі Рэспублікі Беларусь) הוא מוסד השכלה גבוהה במינסק. מעניק הכשרה למומחים ברמה הראשונה והשנייה של ההשכלה הגבוהה בתחום הביטחון הלאומי מבין אנשי שירות המשרתים במסגרת חוזה במנגנוני הביטחון של הרפובליקה של בלארוס.
ДУА «Інстытут нацыянальнай бяспекі Рэспублiкi Беларусь»
אתר רשמי
Заснаваны 27 снежня 1946 года у Львове загадам міністра дзяржаўнай бяспекі СССР № 00563 як спецыяльная школа па падрыхтоўцы аператыўнага складу для органаў дзяржбяспекі. У навучальным працэсе нараўне са спецыяльнымі дысцыплінамі, значнае ў пасляваенны час месца займалі агульнаадукацыйныя прадметы. У красавіку 1952 года школа была пераўтворана ў спецыяльную навучальную ўстанову па падрыхтоўцы аператыўных работнікаў юрыдычнага профілю.
נוסד ב-27 בדצמבר 1946 בלבוב בהוראת השר לביטחון המדינה של ברית המועצות כבית ספר מיוחד להכשרת צוות מבצעי עבור סוכנויות ביטחון המדינה.
У снежні 1954 года па рашэнні ўрада школа пераведзена ў Магілёў, дзе з 1956 года пачала падрыхтоўку аператыўных работнікаў выключна на базе вышэйшай адукацыі. У 1957—1960 гадах школа ажыццяўляла падрыхтоўку супрацоўнікаў з веданнем замежнай мовы, а таксама перападрыхтоўку кадравага складу органаў дзяржбяспекі.
בדצמבר 1954, על פי החלטת הממשלה, הועבר בית הספר למוהילב, שם החל בשנת 1956 להכשיר פעילים באופן בלעדי על בסיס השכלה גבוהה. בשנים 1957—1960 בית הספר מעניק הכשרה בשפות זרות, וכן הכשרת צוותי גופי הביטחון.
На працягу доўгага часу школа з’яўлялася адной з дзвюх навучальных устаноў, нараўне з Вышэйшай школай КДБ СССР імя Ф. Э. Дзяржынскага, якія рыхтавалі кадры для тэрытарыяльных органаў дзяржаўнай бяспекі.
במשך זמן רב בית הספר היה אחד משני מוסדות חינוך, יחד עם בית הספר הגבוה של הק.ג.ב של ברית המועצות על שם דזרז'ינסקי, שהכשיר כוח אדם עבור גופי ביטחון המדינה.
У жніўні 1961 года школа пераведзена ў Мінск.
באוגוסט 1961 בית הספר הועבר למינסק.
У студзені 1992 года Вышэйшыя курсы КДБ СССР былі перададзены пад юрысдыкцыю Камітэта дзяржаўнай бяспекі Рэспублікі Беларусь і сталі Вышэйшымі курсамі КДБ Рэспублікі Беларусь. У красавіку 1994 года Вышэйшыя курсы КДБ былі пераўтвораны ў Інстытут нацыянальнай бяспекі Рэспублікі Беларусь.
בינואר 1992 הועבר לתחום שיפוטה של הוועדה לביטחון המדינה של בלארוס. באפריל 1994, הפך למכון לביטחון לאומי של הרפובליקה של בלארוס.
Камітэт дзяржаўнага кантролю Рэспублікі Беларусь (КДК Беларусі) — ведамства, упаўнаважанае ажыццяўляць дзяржаўны кантроль за выкананнем рэспубліканскага бюджэту, выкарыстаннем дзяржаўнай уласнасці, выкананнем актаў Прэзідэнта, Парламента, Урада і іншых дзяржаўных органаў, якія рэгулююць адносіны дзяржаўнай уласнасці, гаспадарчыя, фінансавыя і падатковыя адносіны. Камітэт дзяржаўнага кантролю ўтвараецца Прэзідэнтам. Старшыня Камітэта дзяржаўнага кантролю прызначаецца Прэзідэнтам.
הוועדה לביקורת המדינה של הרפובליקה של בלארוס (Камітэт дзяржаўнага кантролю Рэспублікі Беларусь ,КДК Беларусі) היא סוכנות המוסמכת להפעיל תפקידי פיקוח וביקורת על ביצוע התקציב הלאומי, השימוש ברכוש המדינה, ביצוע הוראות של הנשיא, הפרלמנט, הממשלה וגופי מדינה אחרים המסדירים יחסי רכוש מדינה, כלכלה, פיננסים ומיסים. הוועדה לביקורת המדינה הוקמה על ידי הנשיא ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה ממונה על ידי הנשיא. מאז 19 באוגוסט 2014, ליאוניד אנפימוב היה יו"ר הוועדה.
Спасылкі
קישורים חיצוניים
Камітэт дзяржаўнага кантролю Беларусі(руск.)
הוועדה לביקורת המדינה של בלארוס (руск.)
Першы намеснік Старшыні Камітэта дзяржаўнага кантролю Галоўнае ўпраўленне кантролю за работай аграпрамысловага і прыродаахоўнага комплексаў Галоўнае ўпраўленне кантролю па г. Мінску Упраўленне кантролю за выкарыстаннем дзяржаўнай уласнасці Камітэт дзяржаўнага кантролю Брэсцкай вобласці Камітэт дзяржаўнага кантролю Гродзенскай вобласці
סגן יו"ר הראשון של הוועדה לביקורת המדינה המחלקה העיקרית לבקרה על עבודות מתחמי אגרו-תעשייתיים וסביבתיים מחלקת בקרה ראשית של מינסק משרד הפיקוח על השימוש ברכוש המדינה הוועדה לביקורת המדינה של ברסט הוועדה לביקורת המדינה של הורדנה
Намеснік Старшыні Камітэта дзяржаўнага кантролю Галоўнае ўпраўленне кантролю за працай галін сферы матэрыяльнай вытворчасці Галоўнае ўпраўленне кантролю спажывецкага рынку і сферы паслуг Аддзел па працы са зваротамі грамадзян Камітэт дзяржаўнага кантролю Гомельскай вобласці Камітэт дзяржаўнага кантролю Магілёўскай вобласці
סגן יו"ר הוועדה לביקורת המדינה המחלקה העיקרית לבקרה על עבודות סניפי ייצור חומרים המחלקה הראשית לבקרת שוק ושירותים צרכניים מחלקת הערעורים על אזרחים הוועדה לביקורת המדינה של הומל הוועדה לביקורת המדינה של מוהילב
Намеснік Старшыні Камітэта дзяржаўнага кантролю Галоўнае ўпраўленне кантролю бюджэтна-фінансавай сферы Галоўнае ўпраўленне кантролю за банкаўскай і знешнеэканамічнай дзейнасцю Камітэт дзяржаўнага кантролю Віцебскай вобласці Камітэт дзяржаўнага кантролю Мінскай вобласці
סגן יו"ר הוועדה לביקורת המדינה המחלקה הראשית לבקרת תקציבים ופיננסים המחלקה הראשית לפיקוח על בנקאות ופעילות כלכלית זרה הוועדה לבקרת המדינה של ויטבסק הוועדה לביקורת המדינה של מינסק
Намеснік Старшыні Камітэта дзяржаўнага кантролю Галоўнае ўпраўленне арганізацыйнай працы, кантролю і знешніх сувязяў Галоўнае аналітычнае кіраванне Галоўнае экспертна-прававое ўпраўленне Кіраванне інспекцыйна-кадравай і рэжымна-сакрэтнай працы Упраўленне планавання і матэрыяльна-тэхнічнага забеспячэння Аддзел фінансавання, бухгалтарскага ўліку і справаздачнасці
סגן יו"ר הוועדה לביקורת המדינה המחלקה הראשית לעבודה ארגונית, בקרה ויחסי חוץ ניהול אנליטי ראשי המחלקה המשפטית הראשית ניהול פיקוח על גופי הביטחון ניהול תכנון ולוגיסטיקה מחלקת הכספים, הנהלת חשבונות ודיווח
Тучынка, Тучынскае прадмесце — гістарычная мясцовасць Мінска ў паўночна-заходняй частцы горада, размешчаная з паўночнага боку Ракаўскага шляху. Прадмесце было знакаміта вялікай колькасцю цагельных заводаў, таму яго часта называлі Цагельняй[1].
טוצ'ינקה, פרוור של טוצ'ין הוא יישוב היסטורי של מינסק בחלק הצפון-מערבי של העיר, הממוקם בצד הצפוני של דרך ראקאב. טוצ'ינקה היה מפורסם במספר רב של מפעלים לבנים, ולכן הוא נקרא לעתים קרובות על שמם [1] .
Літаратура
לקריאה נוספת
На паўднёвым захадзе ад Тучынкі месціцца Мядзведжына, на поўначы — Кальварыя, па паўночным усходзе — Татарская Слабада, на паўднёвым усходзе — Раманаўская Слабада[2][3].
בדרום מערב טוצ'ינקה, ממוקם מיאדווז'ינה, בצפון - קלוואריה, בצפון מזרח - טטאר סלובודה, בדרום מזרח - רומנוב סלובודה [1] [2] .
Гісторыя
הסטוריה
У пачатку XX ст. Тучынка ўваходзіла ў пятую паліцэйскую частку горада. Праз прадмесце праходзіў Ракаўскі трак[5].
בתחילת המאה העשרים. טוצ'ינקה היה חלק מהחלק המשטרתי החמישי של העיר . לאחר שעבר בפרבר רקובסקי טראק [1] .
У цяперашні час на тэрыторыі былой Тучынкі праходзіць Тучынскі завулак, які злучае вуліцы Кальварыйскую і Максіма Танка. Пра існаванне прадмесця нагадвае Тучынскі сквер.
נכון לעכשיו, מסלול טוצ'ין, המחבר בין הרחובות קלווארייסקאיה וטקס מקסים, פועל על שטח טוצ'ינקה לשעבר. כיכר טוכין מזכירה את קיום הפרבר.
У 2009 годзе Камісія па найменні і перайменаванні праспектаў, вуліц і іншых частак Мінска прыняла рашэнне па наданні безыменнаму скверу ў межах вуліц Харкаўскай — Берута — Верашчагіна — жылой забудовы назвы «Тучынскі»[6].
בשנת 2009 החליטה ועדת השם ושמם של שדרות, רחובות וחלקים אחרים של מינסק על ידי מתן גבולות כיכר אנונימיים של רחובות חרקוב - בירוט - ורשצ'אגין - שמות בנייני מגורים "טוצ'ינסקאיה" [1] .
Мінскі працэс 1946 года — судовы працэс над нямецкімі ваеннымі злачынцамі, які адбыўся ў Мінску ў студзені 1946 года.
משפט מינסק בשנת 1946 היה משפט של פושעי מלחמה גרמנים במינסק בינואר 1946.
Суддзямі на працэсе былі: генерал-маёр юстыцыі Кедраў (старшыня), палкоўнікі юстыцыі Сахараў і Вінаградаў (сябры суду), маёр юстыцыі Іваноў (сакратар). Абвінавачванне прадстаўляў ваенны пракурор генерал-маёр юстыцыі Ячэнін. Абарону здзяйснялі адвакаты Міхальскі, Бядросаў, Савенка, Татарынцаў, Гаўрылаў, Плявака і Пятрэнка (Франц Карл Гес адмовіўся ад адвакату і абараняў сябе сам).
השופטים במשפט היו: אלוף השופט קדרוב (יו"ר), אל"מים השופט סחרוב ווינוגרדוב (חברי בית המשפט), רב-צדק איבנוב (מזכיר). ההאשמה הוצגה על ידי התובע הצבאי, האלוף השופט יצ'נין. ההגנה בוצעה על ידי עורכי הדין מיכלסקי, בדרוסוב, סאוונקו, טטרינצב, גברילוב, פליאבק ופטרנקו (פרנץ קארל הס סירב לעורך דין והגן על עצמו).
Абвінавачанымі былі 18 прадстаўнікоў нямецкае акупацыйнае ўлады на Беларусі: генералы, афіцэры, унтэр-афіцэры, радавыя, прадстаўнікі вермахту і войскаў СС, паліцыі, гестапа, жандармерыі, сябры нацыскай партыі і беспартыйныя. Тым самым прысуд выносіўся як бы не толькі пэўным ваенным злачынцам, але і ўсёй нямецкай ваеннай машыне ў агуле.
הנאשמים היו 18 נציגים של שלטונות הכיבוש הגרמניים בבלארוס: גנרלים, קצינים, קציני משנה, פרטיים, נציגי כוחות הוורמאכט ואס אס, שוטרים, גסטפו, ז'נדרמריה, אנשי המפלגה הנאצית ושאינם מפלגתיים. לפיכך, פסק הדין ניתן לא רק לפושעי מלחמה מסוימים, אלא גם לכל המכונה הצבאית הגרמנית בכלל.
Першае паседжанне Ваеннага Трыбуналу адбылося ўвечары 15 студзеня 1946 года ў Мінску ў памяшканні аружнога Дому Афіцэраў. Працэс быў адкрытым, на паседжаннях прысутнічала каля 1000 чалавек, якія прадстаўлялі ўсе вобласці і раёны БССР. На сцэне за сталом сядзелі суддзі, абвінавачаныя сядзелі на 18 лаўках бокам да гледачоў.
המושב הראשון של בית הדין הצבאי התקיים בערב ה- 15 בינואר 1946 במינסק בשטח שריון הקצינים. התהליך היה פתוח, בפגישות השתתפו כ-1,000 איש המייצגים את כל האזורים והמחוזות של ה- BSSR . שופטים ישבו ליד השולחן על הבמה, הנאשם ישב על 18 ספסלים ליד הקהל.
Большая частка пседжанняў 28 студзеня была прысвечаная выступам адвакатаў, якія сцвярджалі, што падсудныя, безумоўна, вінаватыя, але заслугоўваюць паблажкі, бо, па-першае, раскаяліся, а па-другое, толькі выконвалі загады вышэйшага кіраўніцтва краіны. Пасля падсудным было нададзена права апошняга слова. Усе яны раскайваліся, прасілі літасці і асуджалі фашызм, толькі камандзір 26-га паліцэйскага палка падпалкоўнік Георг Роберт Вайсіг папрасіў памілаваць не сябе, а свайго маладога падначаленага, а обер-лейтэнант СС Ганс Герман Кок абвясціў, што: «Усе тыя злачынствы, якія я здзейсніў у Расіі, я здзейсніў не толькі праз паслухмянае выкананне тых загадаў, якія давалі мае начальнікі, але таксама з прызнання і выканання расавай тэорыі.
האישומים הוקראו כל היום. הנאשמים הואשמו בהשמדת אזרחים סובייטים שלווים, מעשי טבח אכזריים ועינויים של שבויי מלחמה סובייטים, גניבת המונים של אזרחים יהודים לעבדות גרמנית, הרס עיירות, כפרים ושוד אזרחים. המשפט נמשך עד 27 בינואר, אז החלו הצדדים להתווכח. מרבית הדיונים ב־ 28 בינואר הוקדשו לנאומים של עורכי דין שטענו כי הנאשמים בהחלט אשמים, אך הם ראויים לוויתורים משום שראשית הם חזרו בתשובה ושנית, רק נענו להוראות ההנהגה הבכירה במדינה. לאחר מכן נמסרה לנאשמים המילה האחרונה. כולם חזרו בתשובה, התחננו לרחם וגינו את הפשיזם, רק מפקד גדוד המשטרה ה -26, סא"ל גאורג רוברט וייסיג, ביקש לחון לא את עצמו אלא את הכפוף הצעיר שלו, וסגן האס אס הנס הרמן קוק הכריז כי: " הכל את אותם רעות שבוצעו ברוסיה, ביצעתי לא רק באמצעות ביצוע צייתני של פקודות אלה שניתנו על ידי הממונים עלי, אלא גם מתוך הכרה וביצוע של תורת הגזע. נהרג והושמד גם מיוזמתו. ... הרבה דם על הידיים שלי. ... כרגע אני מחכה לעונש מוות ».
Прысуд быў абвешчаны 29 студзеня і быў сустрэты апладысментамі.
פסק הדין הוכרז ב- 29 בינואר וזכה למחיאות כפיים.
14 з 18-і падсудных (Іаган Георг Рыхерт, Эбергард Герф, Готфрыд фон Эрдмансдорф, Георг Роберт Вайсіг, Эрнест Аўгуст Фальк, Ганс Герман Кок, Паўль Карл Айк, Карл Макс Лангут, Бруна Франц Мітман, Франц Карл Гес, Райнгард Георг Моль, Рольф Оскар Бурхард, Аўгуст Іозеф Бітнер, Фішэр) былі асуджаныя да смяротнага пакарання, астатніх (Ганс Іозеф Хехтль, Бруна Макс Гец, Родэнбуш, Гетэрых) засудзілі да ссылкі на катаржныя працы на тэрмін у 15—20 гадоў.
14 מתוך 18 הנאשמים ( יוהאן ג'ורג ' ריצ'רט, אברג'רד גרף, גוטפריד פון ארדמנסדורף, ג'ורג' רוברט וייסיג, ארנסט אוגוסט פאלק, הנס הרמן קוק, פול קרל אייק, קרל מקס לנגוט, ברונו פרנץ מיטמן, פרנץ קרלג רולף אוסקר בורכרד, אוגוסט יוזף ביטנר., פישר (נידון למוות), השאר (הנס יוזף הכטל, ברונו מקס גץ, רודנבוש, הטריק) נידונו לגלות למשך 15 עד 20 שנה.
Пакаранне
העונש
Здзяйсненне пакарання было прызначана на 30 студзеня. Месцам для яго быў выбраны мінскі іпадром (участак абмежаваны вуліцамі Ульянаўская і Чырвонаармейская, а таксама Свіслаччу). На беразе Свіслачы былі ўсталяваныя 6 т-падобных і 2 г-падобных шыбеніц.
ההוצאה להורג נקבעה ל -30 בינואר . נבחר עבורו היפודרום מינסק (החלק מוגבל ברחובות אוליאנובסקאיה, קרסנוארמייסקאיה, וסוויסלוך).
Да гарызантальных брусоў былі прымацаваныя шыльды з прозвішчам і ваенным званнем асуджаных. Ля Ульянаўскае вуліцы была ўсталявана трыбуна і стоўп з дзвюма раструбамі рэпрадуктараў. Паводле розных сведчанняў, сабралося каля 100 тыс. гледачоў.
6 גדות בצורת t ו- 2 גרם הותקנו על גדת סוויסלאך. לקורות האופקיות הוצמדו שלטים עם שמות ודרגות צבאיות של הנידונים. ברחוב אוליאנובסק נקבע טריביון והעמוד עם שני שקעים רמקולים . על פי מקורות שונים, אספו כמאה אלף. צופים.
Халодная (Вялікая) сінагога (Ды калтэ шул) — колішняя сінагога ў Мінску.
בית כנסת קר (נהדר) (Di kalte shul) הוא בית כנסת לשעבר במינסק .
Некаторыя лічаць, што гэта будынак Петрапаўлаўскай царквы на тэрыторыі праваслаўнага жаночага манастыра, які пазней быў прададзены яўрэям і перароблены ў сінагогу. Да 19 ст. належала яўрэйскай абшчыне, у 1930-я закрытая, пасля 2-й сусветнай вайны вернутая вернікам. Пэўны час у будынку размяшчалася адно са сховішч Цэнтральнага дзяржаўнага архіва Кастрычніцкай рэвалюцыі.
הוא היה ממוקם בחצר בית הכנסת בפינת רחוב. בית ספר ונמיגה, שם היו בסך הכל 16 כנסיות. נבנה, על פי חוקרים שונים, לא יאוחר מהמאות ה-16[1] וה-17 מאות.[2] הוא בית הכנסת הראשון שנבנה מלבנים במינסק. יש הסבורים כי מדובר בבניית כנסיית פיטר ופול בשטח המנזר האורתודוכסי, שנמכר לימים ליהודים והוסב לבית כנסת. עד המאה ה-19. הואט היה שייך לקהילה היהודית במינסק, אך הוא נסגר בשנות השלושים של המאה העשרים, חזר למאמינים לאחר מלחמת העולם השנייה. במשך זמן מה שוכן בבניין אחד ממאגרי ארכיון המדינה המרכזית של מהפכת אוקטובר. בית הכנסת היה זה מכבר אחד מבנייני הלבנים העתיקים ביותר בעיר. בשנים 1965-1966 במהלך הריסת מבנים היסטוריים st. בניין בית הכנסת השקט נהרס.
У 2001 г., калі на месцы сінагогі пачалося будаўніцтва паркінгу на вул. Нямізе, мінская яўрэйская абшчына прапанавала аднавіць яе, але галоўны архітэктар Мінску вырашыў паставіць толькі памятны знак[3]. У 2018 г. злева ад гандлёвага цэнтра па адрасе Няміга, 3 (ля моста) была павешана інфармацыйныя шыльда з кароткай гісторыяй Халоднай сінагогі на беларускай і англійскай мовах, з розначытаннем у версіях[4].
בשנת 2001, כאשר החלה הקמת חניון ברחוב באתר בית הכנסת. נמיגה, הקהילה היהודית במינסק הציעה לשחזר אותה, אך האדריכל הראשי של מינסק החליט פשוט לשים שלט בלתי נשכח[1] . בשנת 2018 משמאל למרכז הקניות בנמיגה, 3 (ליד הגשר) נתלה שלט מידע עם היסטוריה קצרה של בית הכנסת הקרה בשפות בלארוסית ורוסית, עם פערים בגרסאות [2] .
Мі́нская Хара́льная сінаго́га — колішняя галоўная сінагога ў Мінску, якая размяшчалася па адрасе вул. Серпухаўская, 7. Сёння часткова перабудаваны будынак займае Нацыянальны акадэмічны драматычны тэатр імя Максіма Горкага.
בית הכנסת המקהלה של מינסק הוא בית הכנסת הראשי לשעבר במינסק, הממוקם ברחוב ולדרסקי 7. כיום הבניין שנבנה מחדש בחלקו מוחזק על ידי תיאטרון הדרמה הלאומי של בלארוס "מקסים גורקי".
Кампазіцыйна будынак складаўся з дзвюх частак: грандыёзнага партала ля ўваходу і размешчанага на восі ўваходу рытуальнай залы. Уваход у будынак глядзеўся як высокая велічная арка, над якой размяшчалася вялікае круглае акно — так званае, вока Аарона. У цэлым, сінагога адрознівалася надзвычайнай маляўнічасцю, пластыкай і багаццем святлаколеравых адценняў[2].
בית הכנסת נבנה בשנת 1906. הבניין הוקם בסגנון מורי. הכספים להקמת בית הכנסת הוקצו על ידי הקהילה היהודית הגדולה בעיר ביוזמתו של רופא מינסק הראשון. אוסיפ לזרוביץ 'לונץ [1] . מבחינה קומפוזיטיבית, הבניין הורכב משני חלקים: שער מפואר בכניסה הנמצא על ציר הכניסה לאולם הטקסים. הכניסה לבניין נראתה כמו קשת מלכותית גבוהה, שמעליה חלון עגול גדול - מה שנקרא עינו של אהרון. באופן כללי, חירום שונה בית כנסת נופי, פלסטיק וגוונים עשירים svyatlakoleravyh [2] .
Пасля кастрычніцкай рэвалюцыі будынак сінагогі прыватызавалі і ў 1923 годзе сінагогу пераабсталявалі ў Нацыянальны яўрэйскі тэатр БССР, дзе праводзіліся лекцыі, з’езды і дэманстраваліся фільмы. Пазней тут размясціўся Дом культуры сакратарыята ЦВК імя М. В. Фрунзэ. У лістападзе 1926-га будынак быў перададзены ў карыстанне створанай арганізацыі Белдзяржкіно.
לאחר מהפכת אוקטובר בבלארוס (הקמת השלטון הבולשביקי בבלארוס) הופרט בניין בית הכנסת ובשנת 1923 הוסב בית הכנסת לתיאטרון היהודי הלאומי של ה- BSSR, שם הוצגו הרצאות, קונגרסים וסרטים. מאוחר יותר שכן כאן בית התרבות של מזכירות ה- MV Frunze CEC . בנובמבר 1926 הועבר הבניין לשימוש הארגון שהוקם בלגוסקינו. בקרוב נפתח כאן קולנוע Kultura, מהגדולים בבלארוס באותה תקופה. האודיטוריום של "תרבות", במקור אולם המקהלה, התפרסם בזכות האקוסטיקה המצוינת שלו. זמרים ואמנים מפורסמים כמו ולדימיר מיאקובסקי, ליאוניד אוטסוב, סרגיי למשב ואחרים, העדיפו להופיע במהלך הסיור כאן.
Сінагога Зальцмана — былая яўрэйская бажніца, якая размяшчаецца ў Мінску на вуліцы Ракаўскай, 24 (у часы СССР — Астроўскага, 24).
בית הכנסת זלצמן היה בית כנסת יהודי שמוקם ברחוב ראקאוסקאיה 24 במינסק ( רחוב אוסטרובסקי 24 בתקופת ברית המועצות ).
Сінагога была пабудавана ў 1864 годзе на грошы купца Зальцмана для бедных яўрэяў з Мінска ў Ракаўскім прадмесці. Падчас Другой сусветнай вайны была закінутая. Пасля заканчэння вайны была перабудаваная для размяшчэння там спартыўнага клуба.
בית הכנסת הוקם בשנת 1864 על ידי סוחר יהודי בשם "זלצמן" בשביל יהודים עניים ממינסק בפרבר בשם "רקוב". במהלך מלחמת העולם השנייה בית הכנסת נחרב. לאחר המלחמה הוא נבנה מחדש כדי לשכן בו מועדון ספורט. כיום יש בו מרכז שחמט - בית ספר מיוחד לילדים ולנוער בשמורה האולימפית (SDYUSHAR-11).
Кітаеўская сінагога, таксама вядома як Сінагога хасідаў з Койданава — колішняя хасідская сінагога ў Мінску. Дзейнічала ў канцы XIX — пачатку XX ст. Размешчана ў глыбіні квартала Траецкага прадмесця па вул.
בית הכנסת קיטייבסקאיה, הידוע גם בשם בית הכנסת החסידים מדז'רינסק - בית כנסת חסידי לשעבר במינסק . פעל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. ממוקם ב"פרבר טריניטי" ברחוב"אלכסנדרובסקאיה" (כתובת נוכחית : רחוב מקסים בוגדנוביץ ', 9 א'). כעת הבניין שוכן בית הטבע .
Гісторыя
היסטוריה
«Кітаеўцамі» (а таксама «скакунамі» і «кар[а]лінцамі») называлі хасідаў, у адрозненне ад літвакоў, і «кітаеўскія» сінагогі былі ў многіх гарадах цяперашняй Беларусі. Паводле ж мінскай гарадской легенды назва сінагогі паходзіць ад імя купца Баруха Кітаеўскага, які ёю валодаў, і гэты міф вельмі распаўсюджаны.
החסידים, בניגוד לליטאים, על פי אגדת העיר מינסק, שם בית הכנסת מקורו בשמו של הסוחר ברוך קיטייבסקי, שהיה בבעלותו, ומיתוס זה נפוץ מאוד.
Пабудавана ў пачатку 19 ст. (паводле іншых звестак у 1874) хасідамі з Койданава. Была асноўным малельным домам для хасідаў старога горада, вельмі папулярным сваёй музыкай для набажэнстваў, найперш вядомымі спевамі Янкеля Тэлеханера (Целеханера).
נבנה בראשית המאה ה-19. (על פי מקורות אחרים בשנת 1874) חסידים של Dzerzhinsk . זה היה בית התפילה המרכזי של חסידות העיר העתיקה, פופולרי מאוד בזכות מוסיקת הפולחן שלו, במיוחד השירים המפורסמים של יענקל טלהאנר (טלהאנר).
У суседнім будынку, які выходзіў фасадам на вул. Аляксандраўскую (цяперашні адрас вул. Максіма Багдановіча, 9), размяшчалася хасідская («кітаеўская») ешыва.
בבניין הבא, שפנה לחזית הרחוב. באלכסנדרובסקאיה (כתובת נוכחית: רחוב מקסים בוגדנוביץ ', 9) שכנה הישיבה החסידית ("הסינית").
Сінагога Бэйс Ісраэль — сінагога, якая знаходзіцца ў Мінску па адрасе вул. Даўмана, 13-б. Гэта галоўная сінагога яўрэйскай абшчыны Мінска.
בית הכנסת "בייס ביי" הוא בית כנסת הממוקם במינסק באול. דאומן, בן 13 זהו בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית במינסק.
Аарон Цэйтлін (1898—1973) — яўрэйскі пісьменнік, паэт, драматург, мастацкі крытык і выдавец, пісаў на ідышы і іўрыце. Яўсей Яўсеевіч Майсеенка (1916—1988) — Народны мастак СССР Вольга Сысоеўна Аўраменка (нар. 1934) — Народны настаўнік СССР, Заслужаны настаўнік БССР Сяргей Рыгоравіч Маісеенка (нар.
אהרון צייטלין, סופר, משורר, מחזאי, מבקר אמנות ומו"ל. יצחק אלטרמן, מחנך עברי ואביו של המשורר נתן אלתרמן שלמה זלמן אריאל, מחנך עברי ומחבר ספרי פולקלור יהודי.
У 1861 г. адкрыта народнае вучылішча. У 1875 г. пабудавана мураваная праваслаўная царква Раства Багародзіцы, у 1876 г. заснавана крупадзёрнае прадпрыемства. У 1880 г. — 902 жыхара, 165 двароў; 2 цагельныя прадпрыемствы, бровар, 4 ветраныя млыны, 8 крам, праваслаўная царква, 2 яўрэйскія малітоўныя дамы.
היישוב באוברוביצ'י מוזכר לראשונה במקורות ארכיאולוגיים כבר בשנת 1483, בתקופת נסיכות צ'רניגוב-סטארודוב. במהלך המלחמה בין נסיכות מוסקבה לדוכסות הגדולה של ליטא בשנים 1534-1537. מאז 1566 השתייך הכפר למחוז משנה רצ'יצה, מחוז מינסק. מאז 1772 היישוב היה תחת שליטת האימפריה הרוסית, ולמן שנת 1773 הוא השתייך למחוז משנה הומל שבמחוז רוגצ'וב, ומאז 1777 במחוז משנה בליצקי שבמחוז מוגילב. בשנת 1825 נוסדו בית מרקחת וטחנת קמח. מאז 1852, העיר השתייכה למחוז הומל בפלך מוגילב . בשנת 1861 נפתח בית ספר ציבורי. בשנת 1875 נבנתה כנסייה אורתודוקסית. בשנת 1876 נוסדה טחנת קמח. בשנת 1880 - 902 תושבים, מבשלת בירה, 4 טחנות רוח, 8 חנויות, כנסייה אורתודוקסית, 2 בתי תפילה יהודיים. בתחילת המאה העשרים השתייך הכפר לקהילה הכפרית ליפינסקי ואוברוביצקי. מאז 1919 היישוב היה בשליטת הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית. מאז 8 בדצמבר 1926 ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית והוא שימש כמרכז מחוז אוברוביצקי שבמחוז גומל. מאז 17 באפריל 1962 הוא ממוקם ברובע בודה-קושלבו.
Насельніцтва
אוכלוסייה
1926 — 2 391 чал. 2006 — 2,6 тыс. чал. 2016 — 2 307 чал.[3] 2017 — 2 320 чал.[1]
1858 - 935 איש 1880 - 902 איש 1909 - 2,372 איש 1926 - 2,391 איש 2016 - 2,307 איש 2017 - 2,320 איש
Гарадскі пасёлак Уваравічы Дом культуры Сцяг Герб Краіна Беларусь Вобласць Гомельская Раён Буда-Кашалёўскі Сельсавет Уваравіцкі Каардынаты 52°35′48″ пн. ш. 30°43′35″ у. д. HGЯO Першае згадванне XV стагоддзе Гарадскі пасёлак з 1938 Насельніцтва 2 320 чалавек[1] (2017) Часавы пояс UTC+3 Тэлефонны код 2336 Паштовы індэкс 247374 Аўтамабільны код 3 Уваравічы на карце Беларусі ± Уваравічы на Вікісховішчы
אוברוביצ'י (בבלארוסית: Ува́равічы) היא עיירה במחוז בודה-קושולובסקי, מחוז גומל, בלארוס. הוא ממוקם 21 ק"מ מזרחית לבודה-קושולבו ו-27 ק"מ מהומל. אוכלוסיית היישוב מונה כ-2,320 איש (2017).